על העיוורון

שלושה קטעים על העיוורון האנושי

מפגש החוג הגאה של מפלגת העבודה. צילום: החוג הגאה במפלגת העבודה.

-1-
יש רגעים בחיים שאני זוכר לפי הצבע שלהם, אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל כך הם זכורים לי. זיכרון הגלידה הראשונה שאמי קנתה לי צבוע כולו בסגול, הסל הראשון שקלעתי במשחק מול אבי צבוע בכחול.
יש מעט צבעים שלא נמצאים בשימוש כמעט, כמו זיכרונות בצבע האדום.
בכיתה י"ב בתקופה מוצלחת בחיי, נבחרת הכדורסל שלנו צברה באמתחתהּ ניצחון אחר ניצחון, היו לי לפחות שלוש חברות השנה מתוכן שתים כבר זיינתי. יום אביבי אחד, כשריחות הפריחה מילאו את האוויר, יואב ואני הלכנו גאים במסדרונות התיכון אחרי אחד הניצחונות שלנו ונפרדו דרכנו בסוף ההפסקה.
הכל התנהל על מי מנוחות כמו בהילוך איטי, צעד אחר צעד הזיכרון נצבע באדום.
קלטתי מרחוק את מבטו של שרון מי"ב המקבילה, חולף בסקרנות על גופו החטוב והשרירי של יואב הקפטן של הקבוצה שלי.
רגליי לקחו אותי במהירות על משבצות הבלטות השחורות לכיוון שרון.
קרירות הרוח האביבית הדגישה את חום לחיי באותו הרגע, הדופק שלי הורגש דרך רקותיי, הקירות נצבעו בורוד זועק ומיקדו את מבטי בשרון.
"יא אוכל בתחת! אני אזיין אותך אם תסתכל עליו ככה שוב!" צעקתי על שרון.
ידיי נשלחו קדימה ופגשו את זרועותיו החסונות שאת עוצמתן הרגשתי כשגופו נזרק על קיר המסדרון.
רוחב כתפיו לא עזר לו להתגונן מפני והוא נפל לרצפה כמו נקבה מזדיינת.
צבע האדום הבוהק של הדם שזלג באיטיות מגבתו, שרטט את נתיב הבריחה גם לדמעות שלו על פניו היפות והחלקות.
שיניו הלבנות התלחלחו בנגיעות ורדרדות.
הרמתי אותו מחולצתו בחזרה על רגליו, "תעמוד כמו גבר!" הפצרתי בו וכשהשפיל את עיני התכלת שלו חייכתי.

-2-
אין לי בעיה עם הומואים, כל עוד הם לא מתנשקים ומתחבקים לי מול הפנים, אבל לסביות...לסביות זו סאגה אחרת.
אם יש גן עדן עלי אדמות הוא נמצא בפאבים של הלסביות.
בסופי שבוע כשאני לא מוזמן להרצאות בחוגי בית, הדרך הטובה ביותר לסיים את השבוע היא לראות פורנו רך עם נשים יפיפיות בלייב, שנהנות אחת מהשנייה ועוד לשלב את זה עם סיגר ואלכוהול, מה גבר צריך יותר מזה?
אם אהיה כנה אז כשיש בחורה ממש יפה בפאבים שלהן, אני לא מצליח לעמוד בפיתוי ומתחיל איתה. לא כולן מסכימות לדבר איתי בכלל, אבל אני תמיד ממשיך לנסות.
אני בטוח שחצי מהבנות כאן בכלל לא היו עם גבר, אולי אני אצליח לשכנע אותן לעבור צד, איך הן יודעות אם הן מעולם לא ניסו?

-3-
אני חושבת שזוגתי ואני גידלנו את הבת שלנו בסביבה פתוחה, תומכת ואוהבת, אחרי הכל, שתינו הבאנו חשיבה עצמאית הביתה, התמקמנו טוב במעלה סולם השכר, ולכן הרשנו לעצמנו להשקיע בחוגים ושיעורים פרטיים, שתגדל להיות הבת שחלמנו עליה, חופשייה ומאושרת. למרות הקושי, תמיד היו מסביבנו עוד זוגות לסביות עם ילדים כך שהיא תמיד הרגישה חלק מבית שמנהל זוגיות אחרת אך לא שונה.
מגיל ארבע עשרה כשהיא התחילה לחקור את המיניות שלה עודדנו אותה לנסות ולחוות הכל מבלי חשש לביקורת. השתדלנו להכיל את השיגעונות שלה - מסט של עגילים וחירורי גוף, עד לקשרים עם נשים. בסתר לבי שמחתי שהיא מוצאת עניין בנשים.
מאז שעזבה את הבית לבי נחמץ, פרקי הזמן הארוכים בין כל מפגש בינינו הולכים ומתארכים. בכל מפגש מצפה לי הפתעה חדשה, בדמות חתול חדש, סגנון לבוש הולך ומתרחב ולאחרונה זיפים מדאיגים על פניה.

 

תגיות

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...