מדברות בעיניים

זה בשבילך, המעריצה השנייה שלי. אני רוצה לפגוש אותך לבדוק מה קורה בינינו. אני מרגישה פספוס ענק איתך. בבקשה בואי ניצור קשר. פגישה כזו ברת ביצוע, אני יכולה להגיע אם רק תבקשי ונתאם.

אילוסטרציה. צילום: Ivan McClellan, Flickr.

יום השנה לזכר סבא וסבתא הגיע, ולמרות שמעולם לא הכרתי אותם החלטתי לנסוע שוב עם אבא לחיפה לבקר בבית העלמין, להניח אבן על קברם ולהתייחד עם זכרם.
קמנו מוקדם בבוקר, בניגוד גמור לשעה בה בדרך כלל אני קמה, ונסענו. אבא נהג ואני נרדמתי במושב לידו עד שנגיע.
הגענו מחפשים ומוצאים את הקבר את המצבה. כמו בכל פעם כשהייתי קטנה הנחנו כל אחד אבן ואני התיישבתי על המצבה, מדמיינת שאני יושבת על בירכיהם ומלטפת אותם. אבא כרגיל התפלל לזכרם וצילם אותי כדי לשלוח את התמונות למשפחה בחו"ל.
אחרי כשעה בבית העלמין החלטנו שהגיע הזמן לאכול משהו וכך מצאנו את עצמנו בעכו, מנגבים חומוס בסעיד. טבח הבית שהכיר אותנו הצטרף אלינו ופינק אותנו לא רק בחומוס חלק וטעים אלא גם בקינוח נעים וכוס קפה טוב.
ישבנו לנו שם בשמש נהנים ממזג האוויר והאווירה, ולפתע הרגשתי שמישהו מביט בי. לא ידעתי מי ומהיכן אבל זה היה ברור. הרמתי את ראשי מהצלוחית והתבוננתי סביבי עד שעיני נתקלו בה. היא עמדה שם מולי, לא רחוק ממני, מביטה בי בשקט גמור במבט חודר, סקרן, אוהב. חייכתי אליה, ישר הבנתי שזו היא, המעריצה שלי, הדתייה.
רמזתי לה בידי להתקרב אלי ולשבת לידי. אבא בינתיים ניגש לשלם. היא התיישבה מולי בשקט, וחייכה חיוך מתוק שכבש אותי מיד.
עיניים טובות ויפות יש לה חשבתי לעצמי. "אז מה? זו את? למה נעלמת לי ככה?" שאלתי אותה בשקט.
"אני מצטערת, עברתי ואני עוברת הרבה, אבל מעולם לא שכחתי אותך. את בליבי ובנשמתי כל הזמן. עכשיו עברתי כאן במקרה ולפי התיאור שלך שנתת לי באחת השיחות שלנו זיהיתי אותך. את הרבה יותר מתוקה במציאות."
הסמקתי, לא הייתי מוכנה למחמאות ממנה, ולא דמיינתי שאתקל בה באמצע עכו. "מה את עושה כאן בחיפה?" שאלה.
"אה, באתי עם אבא לבקר בקבר הוריו." הצבעתי לעבר אבא וחייכתי.
"ומה עכשיו? אתם נוסעים הביתה או שיש עוד תכניות?" הגיעה שאלתה המתבקשת.
"יש לך הצעות?" חייכתי אליה בשובבות.
"כן, אשמח אם תבואי איתי. האמת, אני רוצה להכיר אותך לעומק, לבדוק מה אני מרגישה איתך." באותו רגע כבר ממש הסמקתי, אבל הסקרנות גברה עלי והסכמתי. סימנתי לאבא שלא ידאג לי, קמתי והלכתי אחריה לרכבה. נכנסנו בשקט ונסענו. לא שאלתי לאן. בטחתי בה כי ביקשה, כי שידרה שקט, היא ידעה עלי הכל ,לא היו שום הפתעות.
הגענו למבנה כלשהו שנראה כבית מלון, יצאנו מהרכב ונכנסנו. לקחנו חדר ועלינו במעלית. בשנייה שנכנסנו לחדר ונעלנו מאחורינו את הדלת היא הורידה משתינו את התיקים והביטה בי, מבקשת, רוצה, צריכה מגע.
לא עמדתי במבט הכמה שלה ופרשתי את זרועותיי, מזמינה אותה לחיבוק. היא ישר התמסרה לי, חיבקה חזק, מניחה את פניה על כתפי, נושמת את הריח שלי. הרגשתי את הדופק שלה, את הגוף שלה רועד בצמוד אלי. דחפתי אותה בעדינות לכיוון המיטה והשכבתי את שתינו. מכורבלות אחת בשנייה. שכבנו, מביטות מדברות בעיניים. הנחתי בצד את כל המחשבות והלבטים ופשוט השתחררתי. קירבתי את שפתיה לשלי ונשקתי לה בעדינות. היא עצמה את עיניה והידקה את אחיזתה בי. התהפכנו ונשקתי לה שוב. הפעם היא החזיקה את פני צמודות לשלה והעמיקה את הנשיקה, טועמת אותי, מאפשרת לי להתרגל בהדרגה לטעמה, למגעה, לריחה. שקעתי בתחושות ברכות ובביטחון ששרר בינינו עד ששתינו חשנו צורך באוויר לנשימה.
השתחררנו מהנשיקה ורק הצמדנו מצח אל מצח, מחייכות אחת לשנייה מדברות בעיניים ומעכלות את מה שקרה, מבינות שמכאן חיי שתינו משתנים מן הקצה אל הקצה.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...