ניקוי ראש

מוקדש לחברה טובה שעוברת כמוני המון דברים לאחרונה ורציתי לשמח אותה. אני מקווה שהקטע הזה יצליח.

אילוסטרציה. צילום: Alyssa L. Miller, Flickr.

יום שישי הגיע, כמו שסיכמנו הגעתי.
שתינו עברנו הרבה מאוד חוויות רגשיות ועמוסות בשבועות האחרונים. הרגשנו צורך להתאוורר.
תחילה הגעתי בשעות הצהריים למרכז הארץ לאימון רכיבה כייפי ומעייף.
אחרי כמה שעות בחווה הגעתי אליך מזיעה ועייפה.
דבר ראשון קיבלת את פני בחיבוק חם ונשיקה. מיד לאחר מכן אפשרת לי להתקלח להתרענן ולהתארגן. את ארוחת הערב העברנו בשלווה בשיחות זורמות וצחוקים. ולבסוף אחרי הכל, השתרענו על הספה מכורבלות אחת בשנייה נחות צופות בטלוויזיה אבל לא באמת, סתם בוהות כדי לא לחשוב. לפתע הרמת את מבטך אלי ושאלת, "רוצה לנסות?"
"לנסות?" שאלתי, מרימה גבה, לא בטוחה שאני מבינה או רוצה, אבל סקרנית.
קמת ממני וניגשת לשידה. הוצאת חומר וחזרת לשבת בחיקי. הרמתי שוב גבה, הסתכלתי עליך מעט חוששת.
"אין לנו מה להפסיד." אמרת, והוספת, "אולי בכל זאת זה יעזור לך ותרגישי טוב."
עדיין חששתי, אבל הצורך בחוויה אחרת, החופש, השלווה, הביטחון, ההבנה, החברות העמוקה רבת השנים בינינו, עם אהבה אמתית וכנה עשו את שלהם והחלטתי לזרום.
לקחת שכטה ראשונה והגשת לי. אצבעותיי אחזו בחומר עדיין בפחד אבל עם רצון. שכטה ראשונה ונחנקתי, השתעלתי בטירוף. חייכת אלי מעט, צחקת, הגשת לי לשתות, מאפשרת לי לקחת אוויר ולקחת בעצמך שוב, מדגימה לי את הטכניקה הנכונה. אט אט ניסיתי שוב והתחלקנו לסירוגין. שכטה אחת את ושכטה אחת אני. ככל שהחומר חדר לגופינו השתחררנו יותר, הרפינו שכחנו מכל מה שעבר ועובר עלינו. דיברנו בינינו בשקט בעיניים בחיבוק וליטוף הדדי. עד שעצמנו עיניים עדיין מחובקות נהנות אחת מחברתה של השנייה ונרדמנו, מנקות את הראש.

תגיות

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...