הפסקת אש

בבקשה ממך מעריצה שלי, תתקשרי אלי, עם כל הבלאגן הזה שקורה עכשיו אני דואגת לך. בבקשה, תדברי איתי, תצרי קשר.

דגל הקהילה הלסבית. צילום: mattbuck4950, flickr.

אז למרות שאיני נכנעת לטרור, ונשארת תחת מטחי הרקטות החלטתי, אחרי התקופה הקשה הזו, לקחת פסק זמן, אוויר לנשימה. עליתי על הרכבת ונסעתי אליך. איך שהגעתי לתחנת הרכבת בחיפה חיפשתי אותך עוד מחלון הקרון. חייכת אלי באושר בשמחה. בשנייה שהרכבת נעצרה ודלתות הקרון נפתחו התקרבת אלי, מושיטה אלי את ידך. נעמדנו על הרציף בוחנות אחת את השנייה, מתגעגעות, רוצות, ובסופו של דבר לא עמדנו בתחושות הכמיהה ופרסנו את זרועותינו לחיבוק חם. הרגשתי את הדופק שלך עולה כשהנחת את פניך על כתפי, נושמת את הריח שלי. שוכחות מהכל, מאבדות תחושת זמן. עד שנזכרנו שאי אפשר להישאר כך כל היום ופנינו אל רכבך ונסענו. הגענו אל הבניין בו את גרה ועלינו במעלית מגיעות לדירת הפנטהאוז שלך. איך שנכנסנו נשמע בכי תינוק. חייכת אלי במבוכה, "סליחה אני חייבת לגשת לקטן."
"זה בסדר." חייכתי אליך חזרה. פנית לחדר ואני אחריך, סקרנית לפגוש את הקטן שלך. "ילד יפה, מתוק, איזה עיניים חכמות יש לך." הערתי ברגע שהרמת אותו בזרועותיך.
"אני חייבת להניק אותו, הוא רעב, סליחה." ענית מתנצלת.
"אין בעיה, תעדיפי שאצא מן החדר?" שאלתי.
"לא, זה בסדר. אשמח אם תישארי איתי. כל כך התגעגעתי אליך שאיני יכולה לוותר על אף רגע אתך." שוב הסמקתי, לא רגילה להכיל אהבה כזו. התיישבת על הכורסא, פורמת את כפתורי חולצתך, מסירה את החזיה, מגישה לקטן וחושפת לעיני שד גדול בשרני מזמין. ישבת, מניקה באהבה את הקטן שאכל ממך בהתלהבות עצומה. חשבתי לי כמה כייף לו שזכה לאימא יפה ומתוקה כמוך.
"כמה כייף לי שזכיתי להכיר אותך, שאת בחיי." השבת מיד.
"אויש, חשבתי בקול רם?" חייכתי שוב במבוכה שרק גדלה.
"אני אוהבת כל מה שאת חושבת." החזרת לי בעודך משכיבה את הקטן במיטתו. אצבעותיך החלו לסגור את כפתורי החולצה, לחסוך ממני עוד רגעי מבוכה.
החלטתי לתפוש שליטה. התקרבתי אליך, אוחזת באצבעותיך, עוצרת אותך. עיניך שקעו בי, שואלות, רוצות, קצת מפחדות. "עוד לא," לחשתי לך, "עוד לא."

"עוד לא." עצמת את עיניך, מחליטה להתמסר לי. נשקתי לך באיטיות מן המצח דרך העיניים האף והגעתי לשפתיך שכבר נפסקו מעט, מחכות למגע. הטעימה הראשונית ששתינו כה אוהבות התעצמה לה, ותוך שניות כבר נגסנו אחת בשנייה, שוקעות בחום בנשימות שבינינו, חוזרות ומתחבקות בעוצמה. דחפת אותי מן החדר, מכוונת אותי למה שנראה כחדר השינה שלך. נשכבנו על המיטה, עדיין מתנשקות כשאת תחתי, כפתורי חולצתך עדיין פרומים, מאפשרים לשדיך שגדלו בשל ההיריון והלידה להימתח אלי, מחפשים את מגעי, אותי. המשכתי כך, מחבקת אותך, מלטפת את עורך, עוברת ברפרוף על הצמד, יורדת עוד יותר מטה עם כל כפתור נוסף שפרמת בקצב איטי, מטריף את הדעת, מעיפה בסופו של דבר את החולצה הצידה. את החזיה שנחה עליך ברפרוף עם שד אחד בחוץ העפת במהירות, לא משאירה לי אף מכשול. אחזת בפני, מטה מצמידה אותי אליך, אליהם, מתחננת, דורשת שאטעם ממך, מחבקת אותי בעוצמה. טעמתי אחד אחד לסירוגין, נוגסת, מוצצת בעדינות, מבינה מדוע הקטן שלך כה נהנה. הפכת אותנו, מסירה מעצמך את שאר הבגדים, ובלי לבקש את רשותי הסרת ממני גם את שלי. ערומות, רטובות ולא רק מזיעה שבנו והתנשקנו, מחובקות. רגלי נכנסה בין שלך, אבל את רצית יותר, דרשת יותר. אחזת בידי בזמן שפיסקת את רגליך, פותחת, חושפת את עצמך יותר אלי, מכניסה את כל אצבעותיי אליך, לוחצת, נצמדת, מתחננת אלי בעיניים עמוקות, יפות, מכילות, אוהבות, רוצות.
נכנעתי וליטפתי אותך מבפנים, נוגעת בך, נעה במעגלים, שוקעת בתוכך, ברטיבות שלך, מחזיקה אותך. ואז זה קרה, גמרת, רעדת, נאחזת בי, כמעט שורטת את גבי, מביטה בי עמוקות, חולקת עימי את תחושותיך, ונפלת עלי, עייפה, מזיעה עם דמעות שהחלו לזלוג ממך. ניגבתי אותן ממך בעדינות בגב ידי. מבינה, מעכלת את מה שקרה כאן, מכינה את שתינו לבאות, מחבקת אותי ולא משחררת בדרך לחלומות מתוקים יחדיו.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...