ענוג

קח אותי, את כולי. אתה יודע מה טוב לי יותר ממה שאני אדע כל החיים.

אילוסטרציה. צילום: torbakhopper, flickr.

הרגעים אתך חסרי זמן. כשאנחנו שוכבים ערומים בין הסדינים, לפותים זה בגופו של זה, אנחנו נעולים בתוך חלל מקודש משלנו. העולם החיצוני על כלליו והפרעותיו נמוג כמו זיכרון קלוש. עכשיו אני אתך, שוכב ערום על הגב, שמיכה דקה מכסה אותי מהמותניים ומטה, ורוח קלה נושבת משלבי התריסים המוגפים למחצה, מלטפת לי את החזה החשוף. החדר אפלולי ואני שוכב כמעט בטרנס, ראשי מסתחרר מעודף חמצן כשאני נושם נשימות קטנות ומהירות, שוקע בתוך עונג מרדים חושים, צולל עמוק למצולות שאין מהן חזרה. הידיים הגדולות שלך, ידי הגבר הבוטחות, מלטפות לי את הבטן השטוחה, גורמות לי השתנקויות קלות, מלטפות לי את החזה, את הצוואר, את הפנים, אצבעותיך עוברות על עפעפיי הסגורים. ידך חוזרת ויורדת, מלטפת לי את בית השחי ואז שוב החזה. אגודליך נוגעים בפטמותיי שמזדקרות להן ללא בושה. הם שבים ומשפשפים את הפטמות שנעשות זקופות וקשות כמו שני מסמרים. אני משתגע, מתפתל, נאנק, נושך את שפתי. אין אצלי הרבה נקודות תורפה שיעילות כמו הפטמות, ואתה יודע את זה, מפעיל במומחיות את גופי, יודע היכן ללחוץ ואיך כדי להשיג איזו תגובה שאתה רוצה לייצר בי. ואני מתמסר לך, נמס.
קח אותי, את כולי. אתה יודע מה טוב לי יותר ממה שאני אדע כל החיים. עכשיו אתה מצמיד את לשונך לפטמה השמאלית, רק מצמיד אותה, את הצד השטוח והחם של הלשון, ואני פולט אנחה עמוקה וממושכת מעומק הריאות. בידך השנייה אתה ממשיך לענג לי את הפטמה הימנית. עכשיו אתה מעביר את הקצה המחודד של הלשון על הפטמה במהירות, כמו יונק דבש, הודף את הקצה שזקור כמעט עד כאב, לצד זה ולצד השני עם הלשון. ואז מצמיד את הפה לחזה שמסביב לפטמה ונושך, חזק. אני מתנשם, מקמר את הגב. אתה נושך שוב, הפעם את הפטמה עצמה למשך דקה ארוכה. עולות לי דמעות בזוויות העין אבל אני נשאר דומם, בודק כמה כאב אני יכול לשאת, כאב שמתחזק מרגע לרגע. לבסוף אתה מרפה ושוב מנשק את הפטמה ויונק ממנה בעדינות מענגת. חבל שאני לא יכול לייצר חלב בשבילך. ידך מזדחלת על בטני לאט, אצבעותיך מלטפות את טבורי במגע מדגדג.
היא ממשיכה למטה, נכנסת מתחת לשמיכה, מדגדגת את שיער הערווה הדליל שלי, מתעכבת שם ואז יורדת בהחלטיות ולופתת את אשכיי. אני מתנשם ונאנק. אתה מעיף את השמיכה הצידה, בידך האחת אתה משחק לי באשכים ואת ידך האחרת אתה מרטיב ברוק ועוטף לי את הזין, עוטף, מושך, לוחץ ומשפשף. אני מצמיד כרית לפנים ונאנק לתוכה, כמעט בוכה. הזין שלי זקור כל כך חזק שזה כבר קצת כואב. אגודלך הרטוב מעסה לי את האזור שמתחת לאשכים ואני כבר צועק לתוך הכרית. עכשיו אתה מתחיל ללקק לי את הזין בליקוקים ארוכים ואיטיים בזמן שאצבעותיך מפסקות לי את פלחי הישבן באיטיות ובבטחה, האצבע המורה שלך מטיילת לי ברווח שבין הלחמניות, מתעכבת רגע על החור הרך והחם, לוחצת קלות וממשיכה הלאה. ושוב חוזרת, לוחצת על הכניסה וחולפת.
אני נושך את הכרית בכוח. הזין שלי בפה שלך וביחד עם הלשון והשפתיים שלך אתה עושה במו מעשים שאני לא ידוע לכנות בשם. הזין שלי טובע בתוך ואקום של רטיבות, חמימות ורכות שנצמד אליו כמו עור שני ולא מרפה, שמגרה כל עצב ועצב בזרמים תחושתיים תזזיתיים. האצבע המורה שלך נצמדת לי לחור, מפעילה עליו לחץ שהולך וגובר, ולאט לאט שוקעת בפנים כמו בתוך עוגה חמה. אתה מחפש את הנקודה ומיד מוצא אותה, גורם לי לצרוח, להעיף עליך את הכרית ולתפוס במזרון בכוח, עם שתי ידיי. ועכשיו אתה מוציא את האצבע מהחור, תופס לי בכוח הזין ביד אחת, סוחט בו את כל הדם לכיוון הכיפה שמסגילה ומתנפחת, וביד השנייה אצבעותיך סוטרות לי קלות באשכים. גלי כאב עולים לי מהמפשעה לכיוון הבטן אבל הם לא בלתי נסבלים. אני נאנק ומתחנן, אבל אתה ממשיך.
המצוקה הקטנה שלי מעמידה לך את הזין, אני ידוע את זה. האיבר הצינורי והבשרני שלך מגיע עכשיו למימדיו המלאים. ואז אתה עוצר, מרפה ממפשעתי, עולה ומחבק אותי, הזרועות הגדולות והחזה השרירי והשעיר שלך עוטפים אותי בכוח. אנחנו מתנשקים. נשיקות איטיות ועמוקות שעוצרות לי את הנשימה. ואז, בבת אחת, אתה הופך אותי על הבטן. הפעם אתה תיכנס, אני יודע. ואתה נכנס, הפעם זה מצליח. החור שלי כמעט נקרע מלהכיל אותך, אבל זה מצליח. ואני צורח, צורח ובוכה כל הזיון, מתפתל מכאבים, אבל לא מעז לעצור אותך, כדי לא לאבד את האומץ, אחרת זה לא יצליח לנו אף פעם. בסוף כל גבר צריך ללמוד להיפתח.
ואחרי שאתה גומר בי, אתה יוצא ומביט בי בעינך הירוקות המהפנטות, מביט בי ומעסה לי את הזין בעצלתיים עד שאני מתפוצץ וגומר במטחים על הבטן והחזה, עד הצוואר כמעט. ואחרי זה אני נשכב תשוש, לא יכול לזוז. סחרחורת נעימה מסתובבת בראשי ורוח קלילה מלטפת לי את החזה. ואתה עוד מסתכל בי ובמבט שלך יש שאלה.

"אוהב אותי?"

"כן אבא." 

תגיות

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...