אני עדיין אוהב אותך, אני עדיין מאוהב בך... קשה לי מאוד, קשה לי בלי לשמוע אותך לראות אותך.... והכי קשה לי בלי השפתיים שלך. הנשיקות אתך היו נגיעות של אושר, אף פעם לא הרגשתי ככה... אני זוכר שפעם הראשונה שנפגשנו ונכנסת לאוטו שלי אמרתי לעצמי - אין מצב שהבן אדם הזה מעוניין בי. אני זוכר שנסענו ושאלתי אותך אם אני בסדר ושענית שכן, עדיין היה לי קשה להאמין... נסענו לכיוון האצטדיון ואז פניתי בפניה של כפר אהרון ועברנו את כל אולמות האירועים. המשכתי לנסוע עוד קצת ישר, ירדתי מהכביש והחניתי מתחת לעץ. ואז התנשקנו, זו הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי בחיים. הרגשתי שהייתי בחלום. אני זוכר שבגלל שהיה עדיין אור יום וחנינו במקום פתוח, כל הזמן הפסקתי את הנשיקה בנינו והסתכלתי בפניקה לצדדים. אתה הסתכלת עליי חייכת ושאלת אותי, למה אתה מפחד? לא ידעתי מה לענות לך... ואז אמרת תפסיק, תפסת לי את הראש ונישקת אותי. באותו הרגע ידעתי שאתה הבן אדם בשבילי, ידעתי שבעתיד אתה תהפוך להיות לאהבה הכי גדולה שתהיה לי בחיים.
אתה בטח לא זוכר אבל בתקופה של הכמה חודשים הראשונים, הבנתי שאין לך ממש רגישות לאנשים אחרים. הכמות פעמים שהברזת לי, הכמות פעמים שלא ענית לי להודעות הייתה כל כך גדולה שהחלטתי שאני מעוניין לנתק איתך את הקשר לתמיד. זה היה אחרי ניסיון אחד לנתק איתך את הקשר, אבל אז משום מה לא נתת לזה לקרות. בגלל זה הייתה תקועה לי בראש המחשבה שאולי אתה כן מרגיש אלי משהו... שאולי כן אכפת לך. אבל מהר מאוד הראית לי שלא.
זוכר שקראת לי אבי נעלבי, זה היה אחרי חודש שלם שלא ראיתי אותך. ולך לא היה אכפת, אמרת שניפגש לשעה ודי. מה זה שעה? שעה זה כלום באותה תקופה המחשבות שלי היו רק עליך. בתקופה הזו גם בכיתי הרבה, התחלתי שוב להיות דיכאוני. מה הטעם בחיים האלו אם האדם שאתה אוהב לא אוהב אותך בחזרה?
שלחת לי הודעה אם אפשר לדבר... עניתי לך על מה? לא הגבת... מאז זה התחיל להיות הנוהג שלך. אחרי כמה ימים מחקתי את המספר שלך ידעתי שאסור לי להתקרב אליך יותר.
הלוואי ופה זה היה נגמר...
נא להמתין...