אור שלי

אני לא רוצה שהמיטה שלי תכיר אף אחד חוץ ממך

אילוסטרציה. צילום: Andrea, Flickr.

תמיד אהבתי לקרוא לו אור שלי, הוא היה האור שלי, הקרן אור שלי. הוא הסיגריה והקפה שלי בבוקר, הוא הניקוטין שלי והקופאין שלי. באמת שלא צריך מעבר, רק אני אור והשקיעה היפה למול עינינו.

בשעה הקבועה דרך המרפסת היינו יוצאים לראות את השקיעה, אני ואור שלי.

יושבים ומביטים אחד על השני, ומתאהבים בכל מבט מחדש.

כולם אמרו שלא נחזיק מעמד, ושהקשר שלנו לא יצליח. אבל הם טעו, כי אחרי שנתיים של זוגיות ואירוסין הקשר הזה בהחלט הצליח זה סוג של ניצחון קטן בשבילי.

אני לא הוכחתי לאף אחד שום דבר חוץ מלאור, פשוט הוכחתי לו שאני השתנתי ושאני לא כמו כל האחרים שהיו אתו.

הם הרשו לעצמם להגיד את הדברים שהם אמרו, מפני שהייתי גבר די פלרטטן לפני שהכרתי את אור. הייתי יוצא כל ערב לבלות עם חברים ו"שותה את החיים" ואז המיטה שלי הייתה מכירה בכל ערב מחדש מישהו אחר, בשם אחר, עם ריחות שונים, מבטים שונים, קולות אחרים, תשוקה וכימיה אחרת וכל זה בערב אחד.

אז נכון שהייתי די פלרטטן אפילו פלרטטן ביותר.

אבל אז הכרתי את אור, את קרן האור שלי, את העוגן שלי, את היציבות והשפיות שלי בחיים.

האמת שהכרתי את אור בבילוי עם חברים, כן כמו בכל ערב. אבל אור היה שונה, את אור לא הצלחתי להביא בערב לביתי. אור היה בחור שונה, שונה מכל בחור שאספתי למיטה שלי בסוף כל ערב.

יצאנו לבר חמישה חברים, אני איתמר, בר, עידן, ועומר. כל אחד באופן קבוע מוצא לו מישהי, ורק אני ניגשתי לבחור הכי יפה בערב במטרה להביא אותו אלי הביתה בסוף הערב ללא הצלחה כמובן.

וכמובן שאמרתי את המשפט הקבוע שלי בכל ערב לכל בחור בערך. התיישבתי לידו ואמרתי לו בביטחון מופרז שלום לבחור הכי יפה הערב אמרתי לו.

"שלום." אמר בחיוך ביישני ואפילו קצת הסמיק והביט לצדדים.

"מה אתה שותה?" אמרתי והוספתי חיוך וקריצה קטנה.

"וודקה רדבול." וחייך.

*שריקה לברמן, "גבר אחד וודקה רדבול לנסיך פה לידי."

שתינו, דיברנו, הכרנו, צחקנו, היה מדהים וכיף.

עד שניסיתי לנשק אותו והוא פשוט דחה אותי וזה לא קורה לי, לא קורה לי בכלל, לא רגיל לדחיות, אני רגיל שבחורים נופלים לרגליי מה שנקרא... ואני בכלל לא מגזים.

"הכל בסדר?" שאלתי.

"אני לא מכיר אותך, אני מצטער. אני אמנם שיכור אבל לא אעשה טעויות שאצטער עליהן למחרת בבוקר, מעדיף שלא לעשות את זה." ענה לי.

פשוט נדהמתי ולא, לא מהאומץ שלו להגיד את זה, ממש לא, נדהמתי כי אין בחורים כאלה, לא קיים בחורים כאלה, למרות שזה סך הכל נשיקה. אין לך מושג כמה אני מעריך אותך על זה.

שתקתי, לא ידעתי מאיפה לאכול את זה...

לקחתי לו את היד ונישקתי אותה. הוא חייך, פשוט ישבנו שנינו לא הפסקנו להסתכל אחד על השני ולדבר במבטים מה שנקרא.

הגיע סוף הערב, ערב ראשון שאני לא מביא בחור לבית. ערב ראשון שהמיטה הכירה נטו את הריח שלי, שהמצעים ספגו נטו את הריח של הבושם שלי, של האלכוהול והסיגריות.

לקחתי מאור את מספר הטלפון שלו, טוב נו לפחות לזה הוא הסכים.

הגיע יום ראשון בערב, התקשרתי לאור. וקבענו לשבת באחת המסעדה הנחשבות בתל אביב.

הכרנו לעומק, קצת יותר לעומק.

הרגשתי שאני מתאהב, אני לא יכול לעמוד בפניו, העיניים הקסומות והיפות שלו שובות אותי. הרגשתי שאני טובע לו בעיניים.

ובכל פעם שדיבר נמסתי.

לאחר המסעדה הלכנו אלי הביתה, פתחתי יין טוב ישבנו ושתינו, שוב דיברנו צחקנו, אווירה ממש טובה, יש לו ריח טוב, ריח ממכר, וכמובן העיניים שלו ששובות אותי בכל פעם מחדש שהוא מביט בי.

התנשקנו, סוף סוף זה קרה! התרגשתי בטירוף.

לא קרה לי דבר כזה אף פעם, לא קרה לי בכלל, אני לא זוכר מתי פעם אחרונה קרה לי דבר כזה.

אני פשוט נסחף אליו!

אז יום אחרי יום אור בא אלי כל פעם כל יום כל ערב כל לילה. מאותו ערב שהכרתי את אור לא יצאתי יותר, וזה לא שהוא היה נגד זה שאני אצא, ממש לא. הוא עודד אותי לצאת שאני אנשום קצת אוויר ולא אהיה בבית כל היום.

אך התשובה שלי אליו הייתה: קרן אור שלי, שיש לי אותך יש לי הכל, אני לא צריך אלף ואחד בחורים שיסתובבו סביבי וימרחו עלי, אני לא רוצה שהמיטה שלי תכיר אף אחד חוץ ממך, אני רוצה להריח בכל בוקר, צהריים, ערב ולילה את אותו הריח של הגבר שלי, הריח הממכר שלו, לפתוח את העיניים בבוקר ולראות את העיניים השובות שלו ולהינמס מכל מבט שלו, אני פשוט אוהב אותך קרן אור שלי.

אחרי שנתיים של זוגיות התארסנו.

זו הייתה אהבה די אחרת, די שונה,  הייתי רק אני והוא. אני הוא והלב שלו, הלב הרחב שלו.

אני מודה אני פלרטטן כן, אבל כשיש לי אותו לא ראיתי אף אחד ממטר.

לא הסתכלתי לכיוון של אחרים.

רק עליו.

רציתי רק אותו.

אותו ואת הלב הרחב שלו.

תמיד אהבתי לקרוא לו אור שלי, הוא  האור שלי, הקרן אור שלי.

תגיות

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...