משעבוד לעבדות - פרק א'

קמתי כאחוז דיבוק. הרגשתי שכוח לא מוכר מפעיל את גופי. החולצה, הציצית והגופייה הושלכו על מיטתי. החגורה נפתחה, מכנסיי נשרו לרצפה ואחריהן גם הבגד התחתון שלי.

עירום חלקי
עירום חלקי. צילום: הנדל.

קוראים לי ניר, ניראל, שביעי במשפחה חרדית עם תשעה ילדים ומאז שאני זוכר את עצמי, התקווה והאכזבה הגדולה של המשפחה. הציפיות היו גדולות אך נשברו אחת לאחת בעקביות ככל שגדלתי. למדתי קרוא וכתוב בעצמי לפני גיל ארבע. מהיום הראשון בלימודים עד שפרצתי את המסגרת ידעתי רק שעמום גדול וציונים מושלמים. המסגרת חנקה אותי ולא הניחה לי לעסוק במה שהתעניינתי. בעצם לא ידעתי מה מעניין אותי כי לא הייתה לי גישה לשום דבר חוץ ממה שהיה מונח על השולחן השמרני של אבי. תמיד דיברו עלי תחילה כעילוי אך לא עניין אותי להעמיק מעבר להכרחי כדי לשרוד.

גדלתי בתחושה שכל מה שעשוי להביא עניין לחיי נמצא בתחום האסור, מחוץ להישג ידי. למדתי להסתיר לא רק את המקורות הבודדים שנפלו לידי אלא גם את מחשבותיי. ההישגים הגבוהים שלי בלימודים, למרות חוסר העניין הבולט שהפגנתי, העניקו לי יחס סלחני מצד המורים על האיחורים הכמעט קבועים שלי בהגעה לבית הספר, על שינה בשיעורים, על זלזול במורים ועוד.

לא רק תוכי היה מקור להסתגרות גם גופי שגדל אך לא התבגר. חלקתי את חדרי עם שלושה מאחיי הגדולים ממני ומהיום שבו זקפת הבוקר שלי משכה את תשומת ליבם, הקפדתי להישאר מתחת לשמיכה עד שהאחרון מהם עזב את החדר. מתחילת גיל ההתבגרות חשתי במבטים שננעצים בגופי במלתחות של חוף הגברים אליו היה אבא לוקח אותנו לרחצה שבועית בחודשי הקיץ. התביישתי בגוף החלק שלי כשכל בני גילי כבר הפגינו שיער גוף מתפתח. למרות שלאורך גיל ההתבגרות הייתי הגבוה בשכבה, והכי שרירי, רק בגיל שש עשרה החל שיער ערוותי לבצבץ על עורי הלבן. בתחומי המלתחה בחוף הים, הילכו כולם עירומים בין הספסלים והמקלחות, אך אני נהגתי להסתגר מאחורי הווילון של הטוש לפני שפשטתי את בגד הים שלי ומיהרתי להתלבש לפני שפתחתי את הווילון כדי שהאיבר שבכל פעם תלה גדול וכבד יותר תחת מפשעתי החלקה, בין רגלי חסרות כל שיער, לא ייחשף לעין כל ויגרום לי מבוכה נוספת. הייתי שבוי במערכת של איסורים שמנעה ממני ליהנות מגופי. התייחסתי באיבה למוט הענק שהזדקר לו מדי פעם על דעת עצמו בין רגלי וחוץ ממבוכה לא הביא לי שום דבר. במקרים הבודדים שעברתי על האיסור החמור ונגעתי באברי הזקור, הוא התפרץ כמו הר געש כשכל טיפה בזרם האדיר שפרץ ממנו הייתה, במושגים עליהם גדלתי, כמו עוד טיפת חיים שנוטשת אותי. לשמחתי אחי הגדולים נישאו בזה אחר זה מיד בהגיעם לגיל שמונה עשרה ועזבו את החדר המשותף כך שלפחות הבקרים היו נסבלים יותר.

המשכתי בעל כורחי לישיבה הגבוהה וביחד עם השעמום פיתחתי בוז עז לכל אלו שמפרשים את דברי אלוהים לתועלת עצמם. לא נראה לי סביר שאלוהים הכול יכול, שבו ובקיומו אני מאמין עד היום, מתעניין בריטואלים טפשיים. כשגיליתי שמתחת לתדמית הקדושה מסתתרות כל החולשות האנושיות, הפסקתי בכלל לשים עליהם. בכל הזדמנות חמקתי מהישיבה מחפש עניין בספריות ציבוריות. כעבור שנתיים, בניסיון "להציל" אותי מ"התדרדרות" ויציאה ל"תרבות רעה", עשה אבי צעד נועז ורשם אותי לקורס מקצועי לחרדים במקביל לישיבה. לא היה לו מושג במה עוסק הקורס הזה אבל הרב אמר שזה הרע במיעוטו מקצוע מכובד שלא יפגע בשם המשפחה בעולם השידוכים.

כל כך הייתי רגיל להיות משועמם בלימודים שלקח לי שבוע להבין שיש פה משהו חדש. למזלי ההתחלה הייתה בקצב איטי מותאם למי שלא למד מקצועות חולין בחייו. מהרגע שהתפקחתי עד שנשאבתי כולי לעולם המחשוב לא לקח יותר מכמה ימים. גיליתי עולם מרתק, נטול גבולות והעיקר, מאתגר. שקעתי כולי בלימוד ומספר שבועות לתוך הקורס הועברתי לקבוצה מתקדמת יותר ומעט לאחר מכן לקבוצה הבאה.

יום אחד נקראתי למשרד מנהל התכנית. ישבו שם שני גברים שלא ראיתי קודם לכן חילונים גמורים בעליל. אם לסכם בשני משפטים את הפגישה המכריעה של חיי אספר שהם שאלו תחילה אם בבית יודעים על הישגי. עניתי בשלילה, זה לא מעניין אותם והם ממילא לא יבינו. הם שאלו אם אהיה מוכן לעבוד בשבילם כשרשמית אשאר רשום בקורס ואמשיך להציג את עצמי כתלמיד עד תום שלושת שנות הלימוד. בנוסף הם אמרו שזה יחשב לשירות הצבאי שלי. חשבתי רק על ההסברים שיחסכו ממני ושיחות הנזיפה של אבי כשיתברר לו שאין לי כל כוונה לחזור לעולם התורה והסכמתי מיד.

בחודשים הראשונים הייתי מרוכז כל כך בעבודה שלא הבחנתי בכלל בסביבה בה הייתי. כמובן שהייתי שונה לחלוטין מכל בחינה אפשרית. הייתי צעיר בכעשר שנים מכולם, התלבשתי אחרת, דיברתי אחרת, לא ידעתי בכלל איך לדבר עם בנות המין השני ומרוב מבוכה התעלמתי לגמרי מקיומן. הייתי אסיר תודה על ההתחשבות בשונותי. לא ישבתי עם כולם באולם המחולק במחיצות אלא קיבלתי חדר משלי. בעצם היה לי קשר יומי רק עם הממונה עלי. עברו כשישה חודשים עד שהתחלתי להרגיש נוח יותר ולאט לאט החלו להתמוסס החומות. בפעם הראשונה שיצאתי למטבחון, לא כשר, ושתיתי כוס קפה חמה במקום הנוזל הפושר שהיה לי בתרמוס, פחדתי שיפלו השמים. נכון, ידעתי שזה מטופש אבל זה לא פשוט להשתחרר משטיפת מוח. 'גיליתי' שיש עוד אנשים במקום, שאין להם זנב או קרניים ואפשר אפילו לשוחח איתם על דברים שמעבר לעבודה. התחלתי לתקשר עם אנשים והתבוננתי בהשתאות על החופשיות הרבה בה הם מתנהלים זה עם זו. הם נגעו אחד בשני כל הזמן, דיברו על בני הזוג שלהם, או אלו שהם מחפשים, מתארים במילים פרוצות את האינטימי והמקודש בגוף האדם. כל פעם שהבחינו בי השתתקו, בניסיון להתחשב ברגשותיי אך גרמו לי להרגיש שונה.

לא לקח זמן עד שהבנתי שאני נהנה לשוחח עם ירון יותר מאשר עם שאר העובדים. לקח עוד יותר זמן להבין שהוא מעורר בי רגשות שכלל לא הכרתי. שאלתי את הבוס שהבחין בחיבה הזו, אם ירון יוכל לקבל את השולחן הפנוי בחדרי ורק אז הבנתי שלא התחשבות בי העניקה לי חדר נפרד אלא הסיווג של העבודה שעשיתי. ככל שנפקחו עיני לסביבה כך הרגשתי זר יותר מצד אחד ומאידך התחזק בי הרצון להסיר את כל המחיצות. שיחה עם הממונים עלי הבהירה לי שעלי לשמור על מראית עיין של חרדי עד תום שלוש השנים ובכך אולצתי להישאר פיזית בעולמי הישן כשאני מתבונן החוצה בסקרנות גוברת.

שם, בעולמי הישן, הגעתי כבר מזמן לגיל. ניסיונות השידוך הגיעו בזה אחר זה. מרובם הצלחתי להתחמק בלי לפגוש אפילו את המיועדת. היו לי שיחות משמימות עם מצעד של מועמדות כשרק דבר אחד התחדד במוחי עם כל פגישה. הן לא מעניינות אותי. ניסיתי לחשוב על הבנות בעבודה. כמה מהן היו ממש יפות, משוחררות ואף שלעיתים נקשרה ביננו שיחה היא לא חרגה מעולם מתחומי העבודה ולא הרגשתי עניין לפתח אותן מעבר לכך.

עם כמה מעמיתי הבנים ובפרט עם ירון, המצב היה אחר לגמרי. נהניתי לדבר איתם על כל דבר, למרות שלעיתים תכופות, בעיקר בהתחלה, הם היו צוחקים על תמימותי ובורותי המושלמת בכל מה שקשור לחייהם. יום אחד שאל אותי מישהו אם זה נכון שאצלנו משתמשים בסדין עם חור. שאלתי בתמימות, בשביל מה? ומאותו רגע פרצי הצחוק ברחבי המשרד לא פסקו שלושה ימים.

ירון היה היחיד שיצא להגנתי וכמה שעות לאחר מכן נכנס לחדרי והסביר לי למה כולם צוחקים. ההסבר שלו הביך אותי נורא והרגשתי שאני מחליף צבעים. המחשבה על המעשה הזה גרמה לי לבחילה וכשסיים להסביר רק מלמלתי, בחיים אני לא אעשה את זה, בנות זה מגעיל. ירון הסתכל עלי המום כדקה ואחר כך שאל, ואני?

מה הקשר? עניתי ומבטינו הצטלבו. באותו הרגע קרה דבר. המוט התקשה וגרם לי לזוז באי נוחות בכיסא. ירון חייך אלי ויצא מהחדר, סוגר אחריו את הדלת. לא יכולתי לקום מכיסאי עד סוף היום. המוט הנוקשה התגרה עם כל תנועה ואני רק התפללתי שירון לא הבחין בכך.

היה זה יום חורף גשום וקר כך שיכולתי להתעטף במעיל הארוך שלי ולצאת בלי שיבחינו במצבי. מהר מאוד התברר לי שהיציאה מהמשרד הייתה החלק הקל של המסע. עם כל צעד התחכך המוט בתחתוניי ואיים להתפוצץ. טלטולי הנסיעה הבלתי נשלטים באוטובוס הביאו אותי אל מעבר ליכולת הבלימה והמוט התפרץ כמו הר געש. התקפלתי מתנשף בספסל וכששכני שאל אם אני בסדר המצאתי התקף של כאב בטן.

למזלי לא היה איש בבית כשהגעתי. נכנסתי מיד למקלחת ובפעם הראשונה נעמדתי מול המראה ובחנתי את גופי ואת המוט שהזדקר בתחתיתו. לא הבנתי למה שאלתו של ירון ממשיכה להדהד בראשי ולמה המוט שלי מגיב כך. באותו היום, ואני כמעט בן תשע עשרה, אחזתי לראשונה במוט שלי בכוונה תחילה. ליטפתי אותו, מעביר את ידי לאורכו, מתרגש מהתחושות של מגע בחלקיו השונים. לא יכול להיות שאלוהים ברא עונג רב כזה ולא התכוון שנהנה ממנו, חשבתי. לא יודע איזה אינסטינקט גרם לי לירוק על ידי וגיליתי שהחיכוך נעשה נעים עוד יותר. המחשבה על ירון גרמה למוט לשוב ולהתפרץ כשנוזל סמיך ולבן ניתז על המראה, הכיור ועל כל מה שביניהם. זו הייתה תחילת הרומן שלי עם המוט. עדיין הוטרדתי מאיסור שפיכת הזרע לבטלה אך מהר מאוד מצאתי פתרון. אחרי כמה פעמים כבר ידעתי לזהות מתי זה בא. בהתחלה סגרתי את ידי על הקצה, אספתי כל מה שיצא ובלעתי את זה בחזרה. בהמשך עברתי להשתמש בכוס שאספה ביתר יעילות את כל הנוזל בלי לאבד טיפה.

חיפשתי את קרבתו של ירון. אבל הוא התחמק ממני. לא ידעתי עוד להגדיר מה אני רוצה ממנו אהבה לגבר או יחסי מין הין לגמרי מחוץ לעולם המושגים שלי. ידעתי רק שאני מרגיש בנוח בקרבתו יותר מאשר בקרבתם של אחרים. ככה עברה עוד כחצי שנה כשכל מבט או מילה של ירון מרגשים את המוט וכל ערב אני מלטף אותו ושותה את נוזליו.

נכנסתי כבר לשנה השלישית וחיכית בקוצר רוח שתיגמר כדי שאוכל לעשות את השינוי בחיי. לעזוב את הבית, להחליף בגדים, להתגלח ולהתחיל לנהל בעצמי, כפי שאני מבין, את יחסיי עם אלוהים.

מדי פעם היו פעילויות חברתיות, מפגשי ערב או סופי שבוע של העבודה אך מעולם לא הצטרפתי אליהם. חשבתי שלא אוכל למצוא את עצמי שם ולא רציתי להתמודד עם ההסברים על היעדרות מהבית. יום אחד הופיע מודעה על שדרוג כל התשתיות במשרד. לצורך כך תושבת העבודה לשלושה ימים שבהם כל העובדים יצאו ללימודי העשרה מרוכזים במלון בים המלח. הבוס שלי הודיע לי שעלי לקחת חלק בפעילות ואף ציין שהמלון הוא גלאט-כושר. להפתעתי ההורים שמחו ואבא ציין שזה מלון מאוד מבוקש לסופי שבוע בקרב המתפללים בבית הכנסת.

עליתי לאוטובוס אחרון ולשמחתי המקום ליד ירון היה פנוי. הוא הסתכל עלי בפליאה ושאל מה קרה שאני משתתף. שאלתי חזרה למה הוא מתחמק ממני. אם פגעתי בך אני מתנצל, אמרתי, אבל לא ממש מבין מתי, למה ואיך. יש דברים שאתה לא מבין, הוא ענה לי, אבל יהיה לנו זמן לדבר על זה. ביקשתי להיות איתך בחדר כי חשבתי שלא תבוא ויהיה לי חדר לבד.

בדרך למלון טיילנו כל היום במקומות שכולם היו חדשים ומרגשים בשבילי. החומה ביני ובין ירון הלכה והתמוססה ואחרי ארוחת הצהרים המאולתרת כבר היינו ממש צמודים. הוא הצחיק אותי עם כל מני הערות כשהוא מנסה לחכות אותי ולהתלהב מכל דבר כאילו זו הפעם הראשונה. ככל שהתקדם היום הבנתי עד כמה רחב מפואר ומלהיב מעשה האל ועד כמה מצומצמים וסגורים חיי הקהילה ממנה אני מגיע. ההכרה בצורך בשינוי משמעותי בחיי התחזקה מרגע לרגע.

הגענו למלון בשעת ערב. ירון הוביל אותי לחדר כשאני הולך אחריו בחשש. פעמיים במהלך היום הזדקר המוט אך הסחת דעתי לנוף וההסברים גרמה לו להירגע. עכשיו לא יהיה לי מפלט אם שוב זה יקרה.

אני חייב מקלחת לפני ארוחת הערב, אמר ירון ברגע שנכנסנו לחדר. עוד לפני שפתח את התיק שלו החל להתפשט. זה לא שלא ראיתי בנים עירומים, ראיתי הרבה במקווה ובמלתחות של חוף הים אבל כולם היו "משלנו", לבנים כמו שלג, ללא טיפוח גוף מינימאלי. ירון לעומת זאת היה שרירי, שחום וברור שהיה מודע היטב לגופו וטיפל בו. הוא היה בגבו אלי ונותר רק עם תחתונים צמודים וקטנים שנמתחו על התחת העגול והמוצק שלו.

אתה בטח צריך מקלחת יותר ממני, עם כל הבגדים האלו שלך, אמר לי, יאללה, כנס ראשון. זינקתי למקלחת לפני שהוא יסתובב ויראה את הסערה שחולל המוט במכנסיי. לא הספקתי לפשוט את בגדיי לפני שהמוט התפרץ אבל הוא לא נרגע. נכנסתי תחת המים החמים ניסיתי לחשוב על כל מני דברים אבל תמונת גופו של ירון לא סרה מעיניי. התהייה כיצד הוא נראה במבט חזיתי גרמה למוט שלי להתפרצות נוספת. בדיוק אחרי הפרץ הראשון שמעתי את הדלת נפתחת, הי, מה לוקח לך ל כך הרבה זמן? אנחנו נאחר.

קפאתי על מקומי באימה פניי אל הדלת ידי אוחזת במוט הקשיח. מבעד לאדים ראיתי אותו מתקרב. ניסיתי לומר משהו אך רק גמגום בלתי ברור יצא מגרוני.
הי, תפסיק להילחץ, אני רואה כל יום גבר ערום וביום טוב אפילו יותר מאחד. הנה קח מגבת.
מבעד לזכוכית מכוסת האדים ראיתי רק צללית שחומה. הוא היה עירום. הוא תלה את המגבת על ידית המקלחון. לא יכולתי לראות בבירור את עיניו אבל הייתי בטוח שהוא הבחין במצבי המביש. הוא נסוג ונעמד ליד הכיור. משכתי את המגבת והתעטפתי בה, מנסה להסוות את המוט שלי שבעיקשותו סירב להתחבא. שנאתי אותו.

ניר, שמעתי אותו קורא לי. הסתובבתי לאחור וראיתי אותו עומד בפתח המקלחת עירום כביום היוולדו. שמתי לך על המיטה מכנסיים קצרים וחולצה, אם תרצה ללבוש משהו יותר נוח.
נשימתי נעתקה. הוא נכנס להתקלח ואני נותרתי עומד המום דקות ארוכות
שמעתי את המים נסגרים וטריקת דלת המקלחון אספתי את עצמי במהירות והתלבשתי.

הוא יצא עירום מהמקלחת, מתנהל בצורה טבעית וחסרת שמץ של בושה. בחיי לא ראיתי חזה שרירי כזה, כתפיים בנויות לתפארת, שרירי זרועותיו ניכרים תחת עורו השחום, ביטנו ריבועים טבורו כבאר באמצע השדה, יער עבות שחור בפאתי שדה הערוגות, מצל על זכרות עבה וארוכה שנחה לה ברפיון על שק שניכרים בתוכו אשכיו הגדולים ומשני צידיהם ירכיים מוצקות ושריריות נישאות על רגליים מעוצבות. פרט ליער הערווה היה גופו השחום נטול כל שיער.

אתה לא יכול לצאת ככה, אמר ירון נועץ מבט נוזף בקדמת מכנסיי, כדאי גם שתרים את הלסת שלך לפני שהיא תלך לאיבוד, הצליף בי בקולו.
הוא חיטט לרגע בתיק שלו והשליך לעברי פריט אדום. היה שם משולש בד וכמה רצועות גומי.
קח, תלבש את זה מתחת למה שאתה לובש, זה יחזיק לך את הזין שלא יבלוט. אני הולך, תבוא כשתהיה מוכן. הוא פנה לעבר הדלת אך אחרי צעד אחד חזר. בטח אין לך מושג איך ללבוש את זה. הוא הרים את הדבר החזיק אותו מולי והשחיל את ידיו. אתה רואה, הרגליים נכנסות כאן משני מידי המשולש. הגומי יחזיק אותו המקום. הוא מסר את הדבר לידי ויצא.

החזקתי בידי את חתיכת הבד המוזרה. זה היה אדום. מעולם לא עלה על גופי פריט לבוש אדום. לא הבנתי למה יש לירון דבר כזה בתיק ולמה הוא משמש. באופן מוזר הפריט הזה גירה אותי והמוט השנוא סירב להתרוקן. לבסוף הבנתי שאין לי ברירה אלא לנסות. פשטתי את מכנסיי ומכנסי הכותנה הקצרים והרחבים ששימשו לי מתמיד כבגד תחתון. השחלתי את הדבר על שתי רגליי כמו שהראה לי ירון ומשכתי אותו למעלה. משולש הבד לא הצליח לכסות על המוט הנוקשה אך רצועת הגומי הרחבה שסביב מותניי הייתה חזקה מספיק בכדי להחזיקו צמוד לבטני. הזזתי אותו מעט באלכסון כדי שלא יפריע לי לשבת. במראה שעל הקיר השתקף התחת שלי, רצועות גומי אדום משני צידיו ומעליו יצרו משולש שרק הדגיש את לובנו.

כשהגעתי למסעדה ראיתי את מבטו של ירון בוחן אותי והוא חייך בסיפוק. הוא סימן לי לבוא לשבת לידו בשולחן עם עוד שישה מהעובדים. השיחה נסבה על מראות היום והסברי המדריך. האוכל היה טעים וכך גם החברה. כשהוגש הקפה הודיע מישהו שכולם מוזמנים לערב עם בר חופשי. ירון אמר מיד בקול שכואב לו הראש והוא מוותר, האחרים ניסו לשכנע אותו אך הוא הבטיח שיצטרף אליהם למחרת. כשקם לחש לי להמתין כמה דקות ולבוא לחדר. ממילא איש לא ציפה ממני להצטרף לערב בבר.

ירון היה שרוע על מיטתו וצפה בטלוויזיה כשלגופו תחתון קטן וצמוד בלבד. פלג גופו העליון נשכן על הכריות, ראשו על מסעד המיטה, רגליו מפושקות לצדדים. עיניי נמשכו לעיגולים הכהים בחזהו שבמרכזם הזדקרו פטמות גדולות. מרוב מבוכה לא ידעתי מה לעשות. עיניי נמשכו מאליהן אל גופו והרגשתי את הדם מאיץ לאורך המוט שהוא קרא לו קודם זין.

תתפשט, הוא אמר בטון סמכותי, אני רוצה לראות איך המתנה שלי מונחת עליך.
היססתי לרגע ואחר פניתי והתיישבתי על המיטה מתאמץ לשמור את מבטי על מסך הטלוויזיה.
קום, תתפשט, הוא חזר וקולו נהיה קר ומצווה.
קפאתי מאימה, בושה ומבוכה. לא עלה על דעתי להציג את גופי באופן משפיל וחסר צניעות כזה. ניסיתי לענות לו אבל לא הצלחתי להוציא קול. מה בדיוק קורה לי היום? מה זה הדבר שמשתק אותי בנוכחותו? למה המוט מתרגש כל כך מכל הבושות האלו?
המחשבות התרוצצו אבודות בראשי ולא מצאו תשובות או דרך לצאת אל פי.
קוום, תוריד את כול הבגדים ותישאר רק עם התחתון שנתתי לך, הוא אמר בחוסר סבלנות מושך את ההברות.
בעוד מחשבותיי מתכהות ומוחי מתאבן, קמתי כאחוז דיבוק. הרגשתי שכוח לא מוכר מפעיל את גופי. החולצה, הציצית והגופייה הושלכו על מיטתי. החגורה נפתחה, מכנסיי נשרו לרצפה ואחריהן גם הבגד התחתון שלי. נחלצתי מהבגדים שלמרגלותיי ונותרתי לבוש רק במשולש האדום הזנותי.

עמדתי במרווח שבין המיטות גופי רועד.
תסתובב, הוא הורה לי.
הסתובבתי מפנה אליו את אחוריי.
זה דווקא יפה הניגוד בין הלבן לאדום, הוא אמר ונדמה לי שממעתי סיפוק בקולו.
פתאום הרגשתי את ידו מונחת על ישבני. נרתעתי. מאז שלמדתי לנקות את עצמי איש לא נגע בגוף שלי ובטח לא בחלקים המוצנעים.
הוא תפס ברצועת הגומי הרחבה ומשך אותי אליו. ידו שבה ללטף את אחוריי. היא הייתה חמה ומגעה העביר צמרמורות בגופי. ההרגלים והאיסורים צרחו במוחי אבל גופי אמר אחרת. נותרתי לעמוד שם מניח לו ללטף את עורי מוחי הולך ומפשיר בגלי החום שנשלחו מידו.

תסתובב פנים אלי, הוא הורה.
הסתובבתי, לא מאמין על עצמי שאני עומד ככה מבוזה בפני חבר לעבודה ועוד ייתכן שנהנה מזה.
תארו לכם את התמונה המגוחכת, בחור ישיבה עם פאות וזקן (טוב, ממש מדובלל), עור לבן כמו שלג, עומד כשלגופו רק משולש אדום קטן שלא מצליח לכסות כלום.
מרוב מבוכה עצמתי את עיניי.
תפתח את העיניים שלך, הוא נזף בי
תראה כמה אתה חלק, מכיר אנשים שמוציאים המון כסף בשביל מראה כזה.
ידו ליטפה את חזי וגלשה לבטן שלי.
וואו! תראה את הבטן השטוחה שלך, למרות שאתה לא עושה כלום, אלוהים כנראה ממש אוהב אותך, אמר וגרם לי לרצות להיעלם.
ידו גלשה והתקרבה לרצועת הגומי הרחבה שהצמידה את המוט לצד גופי. אצבע אחת זחלה לאורך הפס לכיוון הקצה הלוהט. נלחצתי, איש מעולם לא נגע במבושי מאז שהייתי תינוק.

כשאצבעו נגעה בקצה המוט התקפלתי על מקומי מתחמק מהמגע.
קום, עמוד ישר שלא אצטרך להעניש אותך, אמר בכעס.
הוא קם ונעמד מאחוריי מסובב אותי מול המראה.
תסתכל על עצמך, אמר, לא בטוח שככה אבא שלך דמיין אותך אבל אני יודע שזה מה שאתה רוצה. לא סתם אתה רודף אחרי כבר חצי שנה. לא סתם עומד לך הזין כל פעם שאתה רואה אותי.
תראה, אמר, שלח יד ואחז במוט שלי כשהוא נצמד אלי מאחור.
הרגשתי אותו נצמד לגופי ונותרתי משותק. לא הבנתי מה קורה בתוכי. בראשי צרחו החינוך, המסורת, ההלכה, האיסורים ואורח החיים שהכרתי עד היום. עמוק בבטני התמלאתי חום לא מוכר ונעים, ליבי התמלא בהתרגשות כאילו מצא דרך אל ייעודו אחרי שתעה במדבר.
היד שאחזה במוט שלי חילצה אותו מהגומי, היד השנייה חלפה על הפטמה הורודה שלי. גופי החל לרעוד ללא כל שליטה, המוט החל לירות בעוצמה וברכיי נמסו. ירון הניח לי לצנוח לרצפה ונסוג לאחור. 

לא הבנתי מה קורה לי, לא הבנתי מה אני מרגיש, לא ידעתי מה לעשות עם זה. אחרי עשרים שנות חיים שבהן ההתייחסות לכל מה שקשור לגוף מתואר במילים תועבה, חטא, יצר הרע, פתאום אני מגלה שזה משהו אחר בכלל אבל לא מבין מה.
הדרך היחידה שאני יכול להסביר לכם מה עבר עלי באותו רגע היא אם תדמיינו אדם שגדל בחדר חשוך עשרים שנה ופתאום מוצא עצמו במרכז קניון ענק. לא רק שהמוח משתגע מעודף הגירוי אלא גם למסכן אין שום כלים להבין את המראות שלפניו, מה הם, למה הם מתייחסים ומה מכל זה הוא בכלל יכול להכיל.

ירון הניח לי וחזר לצפות בטלוויזיה. קמתי על רגלי מרגיש משהו בוער בתוכי אך לא ידעתי מה הדבר הזה. הסתכלתי על ירון ועל גופו וכל מה שרציתי זה לגעת בו ושייגע בי אך לא העזתי לזוז. ירון החל ללטף את עצמו תחילה בחזה אחר כך ירד אל הבטן ולבסוף נעלמה ידו בתחתונים. עמדתי צמוד למיטה שלי מבטי עוקב אחרי ידו וידי מחכה את תנועותיה על גופי. אחרי כשתי דקות של תנועת היד בתוך התחתונים הוא משך את הבד למטה וזין עבה וארוך זינק לאוויר. מבטי ננעל על הזין שלו ולא ניתק גם כשהוא קם ונעמד מולי.

רד על הברכיים, כך תוכל לראות טוב יותר, אמר לי.
ירדתי על ברכיי כי הוא אמר.
טוב, הוא אמר, נראה שיהיה קל לאלף אותך המשיך תוך שהוא עושה צעד קטן לעברי ומלטף את ראשי. לא הבנתי מה הקשר אבל ממש לא הייתי פנוי להפוך בדברים.
הוא התקרב עוד צעד והסית את ידו האוחזת בזין הגדול. הוא היה בערך בגודל של המוט שלי אבל כהה יותר, עם ווריד עבה משתרג לאורכו וכיפה ממש גדולה שכבר הייתה כעשרים ס"מ מפניי.
רציתי לגעת בו כמו שהוא נגע בי קודם לכן. שלחתי יד לעבר הזין אך עוד לפני שהרמתי אותה למחצית הדרך הוא פקד בקול קשה, תוריד את היד, עוד לא הרווחת את הזכות לגעת.
הוא התקרב עוד קצת, שב לאחוז בזין שלו והתחיל ללטף איתו את פניי. עם הברך שלו הוא דחף אותי עד שגבי נשען על צד המיטה וראשי המוטה לאחור מונח על המזרון.
כשנגע הזין שלו הפעם הראשונה בשפתיי נלחצתי מהדחף לפתוח את פי והצמדתי את שפתיי בכוח. הוא חייך והמשיך להחליק את כיפת הזין שלו על שפתיי וסביב הפה שלי. היה משהו מרגיע במגע החם והרך של האיבר הטמא על פני.

הוא הרחיק לרגע את הזין מפני והבחנתי בטיפה שנצנצה בקצה הכיפה. הוא קירב את הזין לאפי ומרח את הטיפה על המחיצה שבין הנחיריים שלי. הריח היה חדש ומסעיר והשתלט על אפי עם כל שאיפת אוויר. אחרי כמה דקות נרגעתי די כדי שהדחף הגבר ושפתי השתחררו.

בחיוך ניצחון הוא הצמיד את ראש הזין לשפתי, מניע אותו מצד לצד מורח בין שפתי את הטיפות שבצבצו מהחור שבראשו. כאילו מאיליה נשלחה לשוני ללקק את הזין הנוקשה. המגע היה מחשמל, פתחתי את פי כדי לאפשר ללשוני לנוע בחופשיות אך לא הייתה לי אפשרות ליהנות מהליקוק. הוא דחף בכוח את הזין שלו לפה שלי עד שסתם לי את הגרון ועצר שם. הייתי בין האיבר החודר לבין המיטה. לא יכולתי להתחמק מהזין גם כשבטני התהפכה והרגשתי את ארוחת הערב עולה בחזרה.

תשתלט על הגרון שלך אחרת תטבע, הוא אמר בקול קר כקרח. בלעתי במאמץ רב את מה שעלה בגרוני וניסיתי להרגיע את הרפלקסים המשתוללים שלי. הוא המתין כמה דקות מורה לי לנשום מהאף, עד שראה שנרגעתי. בערך מחצית הזקפה שלו הייתה בתוכי כשבלי התראה הוא דחף את כל הזין שלו לגרוני. שוב התכווצויות ופרכוסים. הוא לא נע ולא הגיב כאילו לא מבחין במצוקתי. הוא נותר קפוא על מקומו. לא יכולתי לנשום והרגשתי איך רזרבות האוויר שלי מתכלות. ניסיתי להדוף אותו ממני אך הוא לא זז. לקחתי נשימה ארוכה כשהתפנה בבת אחת גרוני אך לא הספקתי לסיימה לפני שנחתה מכה חזקה על פני.

אמרתי לך שעוד לא הרווחת את הזכות לגעת בי ולעולם לעולם לא לדחוף אותי, אמר בקול מקפיא. אם לא מוצא חן בעיניך מה שקורה פה, קום, תחזיר לי את התחתונים האדומים שהשאלתי לך ולך לבר להראות לכולם את הזין העומד שלך, או, אתה יכול גם להיכנס לשירותים לאונן ואחר כך להצטרף אליהם. אם אתה נשאר, תחזיק היטב את הידיים שלך מאחורי הגב כדי שלא אצטרך לקשור לך אותן ועד הודעה חדשה אסור לך לגעת גם בזין שבין ברגליים שלך מהיום הוא שלי ורק אני אחליט מה קורה איתו. אני הולך להשתין, עד שאני חוזר יש לך זמן להחליט מה אתה רוצה.

נותרתי לבד בתנוחה המשפילה, יושב עירום על הרצפה, ראשי מונח לאחור ופי פתוח לרווחה. רק רציתי שהוא יחזור, לא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר. המוט שבין רגלי שמהיום נקרא זין עמד נוקשה באוויר והרגשתי שהוא עומד להתפוצץ. החזקתי את הידיים חזק מאחורי הגב נגד הדחף לשחרר את הזין שלי.

הוא חזר וניגש ישר אלי. הזין שלו התרכך ובקצהו תלתה טיפת שתן. הוא סתם עם שתי אצבעות את האף שלי והכניס את הזין שלו לפי. הטיפה מילאה את פי בטעם מלוח. הוא הצמיד את שיער הערווה הסמיך שלו לאף שלי והרגשתי איך הזין שלו מתמלא שוב ומתקשה. הוא עזב את האף שלי רגע לפני שאזל האוויר בחזי אך השהה עוד רגע את שחרור הגרון שלי. במהלך הדקות הבאות יצא ונכנס הזין הנוקשה מגרוני כשגופו מועך את אפי בחוזקה עם כל כניסה. פתאום הוא עצר עמוק בתוכי וגנח בקול – אההה... אני הולך להזריע אותך. הרגשתי משהו חם נורה מהזין שלו עמוק בגרוני אחר כך הוא נסוג והמשיך לשפוך את זרעו על לשוני כשהוא אוסר עלי לבלוע. אחרי שסחט את הטיפות האחרונות הורה לי לגלגל את הזרע בפה כדי שארגיש היטב את הטעם. אל תדאג, צחק עלי, הזרע שלי כשר. כדי גם שלא תירק את זה כי אז זה יהיה זרע לבטלה...

הוא השאיר אותי המום, הסתובב והלך למקלחת. שמעתי את המים זורמים בעודי שרוע באותה התנוחה עם פה מלא זרע לא מעז לירוק אבל אחרי שהבנתי מה יש לי בפה התקשיתי לבלוע. לאט לאט התמוסס הזרע ברוק. ירון קרא לי למקלחת. קמתי וצעדתי לעבר הדלת זקפתי הנוקשה מתנדנדת לפני באוויר.

כנס לפה, הוא הורה לי והצטרפתי אליו למקלחון. נכנסתי בזהירות מנסה לא לגעת בו, עוד לא ממש הסתדרתי עם מגע עור בעור. ירון מצידו לא ממש התחשב, או אולי לא הבין בכלל מה אני מרגיש. הוא משך אותי אליו מצמיד את גופינו זה לזה. הרגשתי את הזקפה שלי נלחצת בין גופינו כשהזין המתעורר של ירון מחכך בביצים שלי. לתדהמתי ירד ירון על ברכיו, תוך רגע היה אברי עמוק בגרונו. גנחתי בקול, כמעט צועק. ירון הרים את ראשו ואישר לי לגמור. הוא בלע שוב את הזין שלי ותוך שניות הרגשתי את הזרם עולה בעוצמה של שיטפון ופורץ עמוק לגרונו של ירון.

יצאנו מהמקלחת וירון חזר להיות החבר שמדבר בנועם. הוא הציע שנתלבש ונרד לבר.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...