התבגרות - פרק יט'

מסיבה

אילוסטרציה. , shutterstock.

"גיל," שמעתי צעקה ארוכה וגופו הדק של אחי הצעיר זינק עליי ביציאה מתחנת הרכבת בהרצלייה. כרעתי על ברכיי ויוני קבר את ראשו בחזי.

"גיל," קראה אלמוג וחיבקה אותי גם כן.

"שלום עומר," אמר אבא, "בואו, נתרחק וניתן לשאר הנוסעים לצאת."

הוא הרים את התיק שלי ויחד צעדנו למגרש החנייה.

"אתה צריך טרמפ הביתה?" שאל אבא את עומר שהנהן.

הגענו לאוטו, עומר התיישב במושב ליד הנהג ויוני ואלמוג נמרחו עליי במושב האחורי. שבועיים בלעדיהם ושכחתי את ההרגשה של להיות אהוב על ידי שני לבבות טהורים. מן הסתם היה להם קשה ללכת לישון בלי נשיקת הלילה טוב שלי, בלי להתרפק עליי מדי פעם.

"תודה, יובל," אמר עומר כשעצרנו ליד ביתו ופנה אליי, "אני אאסוף אותך בתשע."

"בתשע," אמרתי.

"לאן תצאו?" שאלה אלמוג.

"מסיבה של הכיתה לכבוד חיילי הסיירות. גם שמאי, אופיר ונבו יצאו שבת."

* * *

אימא העירה אותי בשבע וחצי. "תרצה לאכול ארוחת ערב?" היא שאלה.

הבטן קרקרה. חמש דקות אחרי שהגענו מתחנת הרכבת נרדמתי, ולמעט חטיף האנרגיה שכרסמתי ברכבת לא בא דבר אל פי. קפצתי מהמיטה, לבשתי מכנסיים קצרים והצטרפתי לשולחן. יוני ואלמוג שאלו על הטירונות ועל שאר החבר'ה בפלוגה. הם צחקו כשסיפרתי להם על המיון לצוותים ואלמוג הליטה את פניה כשתיארתי את המטווח הראשון שבו אחד החנונים כיוון רובה לעבר המ"מ שלו. דילגתי על הסיפור עם הטיסן משום שבשיחת הסיכום השבועית ציין המ"מ שהשילוב של כטב"מים בלחימה הינו סוד צבאי.

בתשע ירדתי לרחוב ויחד עם עומר צעדנו לבית של שירה. מוזיקה רמה קיבלה את פנינו. שמאי, אופיר ונבו הגיעו לפנינו וריכזו את מלוא תשומת הלב.

"מה שלום הנשרים?" אמר שמאי כשהגענו.

"עייפים," עניתי.

"תפסתם צבע," העיר נבו.

"גם אתם השתזפתם לא רע," ציינתי.

נבו הניח יד אחת על הכתף שלי ואת השנייה על כתפו של עומר. "שירה, איפה הקוקטייל שהכנת? אני רוצה להרים כוס לכבוד הקרביים השזופים."

כמה מהחבר'ה העבירו כוסות ורוֹקַנוּ את הנוזל הכתום.

"יאללה, לרקוד," קרא מישהו, המוזיקה הוגברה והנוכחים התחלקו לזוגות. עומר ואני תפסנו פינה ונָענוּ לצלילי גֶטָה ולָארְסוֹן. עומר לבש חולצה שהדגישה את שריריו ושתי הפטמות בלטו דרכה. מכנסי הג'ינס שלו היו אף הם הדוקים. לא התאפקתי, הנחתי את ידיי על מותניו והנעתי את האגן מצד לצד, במתואם לתנועותיו שלו.

נבו התקרב אלינו יחד עם בחור שלא הכרתי והשניים רקדו לידנו.

"תכירו, זה דין, הוא למד בכפר הירוק ומתגייס לסייבר," הוא אמר. "דין, אלה גיל ועומר שסיפרתי לך עליהם."

"היי," אמרתי, ממשיך לרקוד לצלילי המוזיקה.

אחרי מספר דקות מצאנו את עצמו רוקדים ברביעייה. קיוויתH שנבו ודין יסתלקו כדי שאוכל שוב להניח את ידיי על עומר, אך הם קיפצו והניפו את ידיהם למעלה, ולא הראו שום סימן שברצונם לעבור לחלק אחר של הסלון.

"נשתה משהו?" אמרתי לעומר אחרי כמה שירים.

"נבוא איתכם," אמר נבו וארבעתנו צעדנו לבר.

נבו מזג קוקטייל לכוסות והגיש לנו.

"איפה הבסיס שלכם?" שאל דין.

"ליד צאלים," עניתי.

"אתם שזופים לאללה," הוא המשיך והעביר אצבע לאורך זרועי, כבודק אם הצבע אמיתי או לא.

"עד סוף הקיץ נהיה כושים," אמרתי.

"זה ממש מדליק."

לא ציפיתי לתגובה הזו. בזווית העין ראיתי את עומר מזעיף גבה.

"ההבדל בין השמש בדרום לשריפה לא גדול," אמרתי ופניתי לעומר. "נצא לחצר?"

"באמת חם כאן," אמר דין ונבו הנהן.

שניהם עקבו אחרינו. שיט, חשבתי, לא הצלחתי להיפטר מהם. כשעצרתי הבנתי את טעותי: עומר ואני עמדנו בפינת החצר, ונבו ודין עמדו בינינו ובין הבית, חוסמים את נתיב הבריחה. הם התקרבו אלינו והרחתי את האלכוהול בנשימתם.

"אני מעריץ קרבִיים," אמר דין והניח יד על הכתף שלי. אחזתי בידו והורדתי אותה ממני. הוא תפס את ידי בשתי ידיו. "תרצו לבוא אליי?" הוא שאל. "הבית ריק ואני ונבו חשבנו שנוכל לחגוג ארבעתנו ביחד."

"אני לא בטוח," מלמלתי.

"יהיה כיף," הוא אמר, "תזכו לכבוד מלכים."

העברתי את מבטי בין שניהם, תוהה איך אפשר להפסיק את הסיטואציה בלי לפגוע בהם.

"דין," אמרתי, "אתה בחור נהדר, אבל אני אדם של איש אחד. הלב שלי שייך לעומר וטוב לי להיות איתו בזוג."

"לא ביקשתי לקבל את הלב שלך או להיכנס ביניכם. בעצם, הייתי שמח להיכנס ביניכם, אבל אני לא רוצה להפריד אתכם אחד מהשני. ערב אחד של גיוון יחזק את הקשר שלכם. אפשר לקבל ולתת בו זמנית, לקבל, למצוץ ולהימצץ. האפשרויות בלתי מוגבלות."

די כבר, אמרתי בליבי, תפסיק להציק ותתחפף. 

"נבו, השיחה לא נעימה לי. בואו נפסיק אותה," פניתי לחברי לכיתה לשעבר.

כתפיו של דין שחו. "טוב, אז לא. נבו, בוא, נחזור לרקוד."

הסתובבתי לעומר שהביט בי במבט מחויך.

"לקחתָ אותו קשה," הוא אמר.

"לראות מישהו אחר מענג אותך? זה יוציא אותי מדעתי."

"לא היית רוצה להרגיש מישהו אחר?"

"ממש לא," עניתי. "במקלחות בבסיס אני רואה את החבר'ה האחרים ואין לי שום חשק לגעת בהם. וכשאני רואה את הגוף שלך, האיבר שלי מתקשה. ואתה?"

עומר השפיל את עיניו למספר שניות ולאחר מכן הרים את ראשו ונשען על הגדר.

"כשהייתי בן חמש עשרה נשארתי פעם בבית לבד עם ינאי," הוא אמר. "הסתכלתי בטלוויזיה והוא למד בחדר שלנו. רציתי לקחת משהו מהחדר, אני כבר לא זוכר מה, וכשנכנסתי תפסתי אותו עירום על המיטה, מסתכל בתמונה של בחורה עירומה ומאונן. האיבר שלו היה ענק. אבל ממש ענק. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו עירום. ידעתי שהוא מאונן בלילה, גם אני אוננתי, אבל עשינו את זה בחושך, בשקט, והעמדנו פנים שכלום לא קורה אחרי כיבוי האורות.

"הוא אמר לי לבוא לשבת לידו, על המיטה, ולהסתכל בתמונה. התיישבתי. הוא הניח את היד שלי על בטנו והזיז אותה לחזה ולאחר מכן לירך. הייתי מוקסם מהמגע, מהאפקט שהיה לאצבעות שלי על גופו, על הפטמות, על העור. הוא נהם וגנח ונשף ושמחתי שאני יכול לגרום לו אושר. הוא הניח את ידי על הזין שלו, שהיה חם ונעים וחלק. ליטפתי אותו, ליטפתי את הביצים, ושמעתי את גרגורי ההנאה שלו. ביד השנייה ליטפתי את רגליו עד שהוא גמר."

עומר השתתק. משכתי אותו לעברי וחיבקתי אותו.

"לא דיברתי איתו או עם אף אחד אחר על מה שקרה," הוא המשיך אחרי דקה ארוכה. "והמקרה לא חזר על עצמו. את שני האנשים שאני הכי אוהב בעולם ראיתי עירומים, ליטפתי, הבאתי לרקיע השביעי. מה האחרים יכולים להציע לי?"

"אתה כועס עליו?"

עומר חשב מעט. "לא. ברור שהוא לא היה צריך לערב אותי באוננות שלו, אבל המקרה הזה סידר לי את המחשבות ועזר לי להכיר בעובדה שאני הומו."

"אתה אדם כל כך חיובי ותמים. הלוואי שהייתי כמוך." 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...