מסך הערפל - פרק ו'

התקף חרדה

ערפל
ערפל. צילום: הנדל, צילום עצמי.

"אתה בא לטיול?" התקשר ליאור לרמי יום לפני הטיול.

"כן, בטח, הבטחתי לתאומות, ואני ממש רוצה לפגוש את הכלב שלהן."

"הוא חמוד, אבל הוא זללן נוראי, נראה תמים, בלונדיני כזה, אבל אם אתה שולף איזה סנדוויץ' או אפילו תפוח הוא ישר מנסה לחטוף לך אותו."

"אני אזהר ממנו." הבטיח רמי, "אני רק מקווה שאני אצליח להתעורר בזמן."

"אתה רוצה שאני אתקשר אליך בבוקר? אני תמיד קם בשש בבוקר."

"יפה מצידך, אבל אולי ליתר ביטחון תבוא לישון אצלי ותדאג שאני אקום בזמן?"

"אתה בטוח?" היסס ליאור, "אתה לא מעדיף לישון עם עוז?"

"לא לילוש, אני מעדיף לישון אתך."

ליאור התרצה בקלות ואחרי חצי שעה כבר היה אצל רמי, נושא איתו תרמיל קטן. הם הכינו יחד כריכים לטיול, וארזו תרמיל גם בשביל רמי, הכניסו בקבוקי מים למקרר וחיכו מול יומן החדשות עד שהחזאי הופיע ובישר שמחר יהיה חם מהרגיל בעונה, ובמקומות מסוימים אולי אפילו יהיה חמסין, אבל לא בטוח, מה לעשות, ככה זה באביב, מזג אויר לא יציב.

"כדאי שלא נשכח כובעים ואולי גם חולצה להחלפה." אמר רמי והביט בליאור שנראה פזור נפש ומוטרד משהו, "הכל בסדר לילוש? אתה מרגיש טוב?"

"כן, הכל בסדר גמור." השיב ליאור ביובש.

"אז למה אתה... מה קורה לך?"

"לי לא קורה כלום, ולך?"

"לי? למה אתה מתכוון?"

"אני מתכוון לזה שאני יודע שעוז היה אצלך אתמול."

"באמת? איך אתה יודע?" השתומם רמי.

"במקרה עברתי ברחוב וראיתי אותו נכנס אליך, נו, אז איך היה הזיון איתו?"

"איזה זיון? על מה אתה מדבר? לא היה שום זיון?"

"אה, לא? אז למה הוא נכנס אליך? סתם לדבר?"

"האמת שכן, הוא פשוט רצה להתנצל על ההתנהגות שלו בפסח, והסביר שזה קרה כי הוא ראה תמונה של האקס מבלה עם החבר בברצלונה וקצת התחרפן, ואגב, הוא גם אמר לי שאתה מאוהב בי."

"זה מה שהוא אמר?" קפץ ליאור מכיסאו, "מה פתאום הוא הלך ואמר לך דבר כזה?"

"סתם, נפלט לו, ושתדע שהוא דווקא רצה סקס, אבל סירבתי, פתאום הבנתי שאני מתגעגע אליך ורוצה אותך, לא אותו."

ליאור הרצין ועיניו סקרו את פניו של רמי בקפדנות חמורה, ולפתע התרככו פניו וחיוך הפציע עליהן, "באמת רמי? אתה לא עובד עלי?"

"לא." משך אותו רמי לחיבוק, ומיהר לחסום את פיו בנשיקה, "די, דיברנו מספיק, בוא למיטה."

כרגיל עם ליאור הסקס היה נפלא. היה לו כישרון לנחש את תשוקותיו של רמי עוד לפני שהוא הספיק להגדיר אותן אפילו לעצמו, ורמי הוקסם מהעונג הגלוי שליאור הפיק מההנאה שגרם לו. "אתה כזה לילוש חמוד." כיסה אותו רמי בנשיקות, מצץ את פטמותיו הוורודות הרכות וליטף בעונג את עורו הרך והחלק, "אני ממש אוהב לגעת בך ולישון אתך."

"לא מפריע לך שאני שמן כזה?"

"אתה לא שמן, אתה בקושי שמנמן, ואני ממש מת עליך בדיוק כמו שאתה."

"אחלה, גם אני," השיב ליאור שכמו תמיד אחרי סקס נעשה מנומנם מעט, "מת עליך זאת אומרת, לילה טוב."

"לילה טוב לילוש." השיב רמי, אבל למרות עייפותו התקשה להירדם, הוא שכב לצידו של ליאור הישן, הקשיב לנשימותיו השלוות וחשב על העתיד, מנסה לתכנן תכניות ולהבין לאן פניו מועדות. כמה זמן ליאור יסתפק רק בהצהרות חיבה ובסקס? בשלב מסוים הוא יתעייף משינה על הספה של עוז ובטח ירצה שהם יעברו לגור יחד, המחשבה על מגורים עם ליאור מלאה אותו מצד אחד שמחה, ומצד שני בפחד, איך הוא יוכל להמשיך להיות סתם עוד רווק רגיל אם הוא גר עם שותף? אם ליאור יגור איתו כולם יבינו שהוא... הוא נתקף אימה ופתאום התחשק לו לדבר עם גילה, הפסיכולוגית שלו, אבל ברור שזה בלתי אפשרי. מותר להתקשר לבן אדם ביום שישי בלילה רק אם מדובר במקרה חירום, נכון שהלב שלו דופק נורא מהר, הידיים מזיעות והפה יבש והוא מרגיש כאילו הוא על סף התקף לב, אבל גם אם זה נכון, ורוב הסיכויים שלא, כי מה פתאום שבן אדם בריא וצעיר יחסית כמוהו יחטוף התקף לב? אבל נניח שכן, אז ברור שעליו להתקשר למגן דוד אדום, לא לפסיכולוגית. הוא נאנח וניסה להיטיב את תנוחתו, מעיר מבלי משים את ליאור.

"מה קרה רמי, אתה מרגיש טוב? למה אתה נאנח ככה?" הדליק ליאור את האור לצד המיטה.

"לא יודע מה קורה לי, אני מרגיש שאני הולך לחטוף התקף לב." גנח רמי.

ליאור התיישב, מבוהל, "איפה כואב לך?" שאל ונחפז לגשש אחרי הדופק במפרק ידו של רמי, "הדופק שלך נורא מהיר, ואתה מזיע," קבע מיד, "כואב לך בחזה או אולי בכתף?"

"לא, אני רק... די, תירגע, זה בטוח לא התקף לב, רק לפני חודש עשיתי בדיקות דם והרופא אמר שהבדיקות שלי הן כמו של ספורטאי צעיר, אין סוכר, אין כולסטרול ואין לחץ דם, אני בסדר, לדעתי זה סתם התקף בהלה קטן."

"סתם התקף בהלה?" נבהל ליאור, "אין דבר כזה סתם, לא כשמדובר בהתקף בהלה, למה אתה חושב ככה, היה לך פעם התקף בהלה?"

"לא, טוב, אולי כן, אבל אף פעם לא כל כך חזק ומפחיד, די, תירגע ליאור, זה לא משהו רציני, זה תיכף יעבור, קדימה, תכבה את האור ותחזור לשכב, הכל בסדר, באמת, לך לישון."

ליאור ציית, כיבה את האור ונשכב לצידו של רמי, אבל במקום לישון המשיך לחקור אותו, "מתי זה קרה לך קודם?"

"מזמן, לא זוכר מתי בדיוק, סתם ישבתי וגלשתי באטרף, התכתבתי עם כל מיני בחורים ואז מישהו, חמוד דווקא, אמר שהוא גר קרוב אלי ושאל אם הוא יכול לקפוץ אלי, אבל הזהיר אותי שאם אני לא אראה לו הוא מיד ילך כי אין לו כוח לבזבז זמן על כאלה שמפרסמים תמונות ישנות, וחושבים שאף אחד לא ישים לב שבינתיים עברו עשר שנים והם הוסיפו עוד עשרים קילוגרם, הוא היה ממש מדהים, כוסון על כזה, והתמונה ששמתי הייתה מלפני כמה ימים ככה שלא הייתי צריך לדאוג, אבל פתאום נעשה לי ממש רע, התחלתי להזיע, הייתה לי פתאום בחילה נוראית, והרגשתי ממש חולה, פחדתי שעוד רגע אני אקיא או משהו, ופשוט ניתקתי והלכתי לישון. לקח לי כמעט שנה עד ששוב חזרתי לאטרף, ואז פגשתי שם בחור מדהים אחד שהתחיל איתי והיה נורא נחמד ומפרגן, החמיא לי בטירוף וממש התחנן שניפגש, וכשנפגשנו גיליתי שהוא נראה אפילו יותר טוב מהתמונות שלו, אבל הוא ממש צעיר, הייתי אז בן שלושים והוא היה בקושי בן שמונה עשרה, ולמרות שהסקס היה טוב ומאוד נהניתי הבנתי די מהר שהוא מחפש מישהו שיממן אותו, והאמת גם עם זה לא הייתה לי ממש בעיה, הוא רק רצה קצת דמי כיס, לא משהו מוגזם, אבל הוא היה נורא ילדותי ואחרי הזיון לא היה לי על מה לדבר איתו, נתתי לו מאתיים ₪ וביקשתי שילך, ואחר כך לא נפגשתי יותר עם אף אחד ולא עשיתי יותר סקס עד שפתאום אתה באת ו... אתה כבר יודע מה היה."

"כן." הצטחק ליאור, "אני בהחלט יודע, ודרך אגב, גם אני נורא פחדתי לפני שהלכתי אליך, עישנתי קודם כמות די גדולה רק כדי לתפוס קצת ביטחון, לא הרגשת שאני קצת מסטול?"

"לא." הודה רמי וצחק, הדיבורים עם ליאור שיפרו את הרגשתו, הוא הרגיש רגוע יותר ושוב לא סבל מבחילה. "תגיד ליאור, לא מפריע לך שאני עדיין בארון, אני מתכוון, ברור שאתה ועוז וגילה, הפסיכולוגית שלי, יודעים עלי, ואולי גם חלק מהאנשים שפגשתי בסדר חושדים, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא יודע עלי, וגם בעבודה אף אחד לא יודע, וככה אני רוצה שזה יישאר."

"מה עם מר גולדנברג, בעל הבית שלנו, הוא יודע?"

"לא, חס וחלילה, רק זה חסר לי, לא ראית שיש לו כיפה? אם הוא ידע הוא בטח יפטר אותי מיד."

"או שלא, אחרי הכל לא כל הדתיים הומופובים."

"אולי, אבל אני לא מוכן לקחת את הסיכון, אני אוהב את הדירה שלי ואני יכול להרשות אותה לעצמי רק בזכות העבודה אצלו."

"אני מבין." אמר ליאור, מהורהר, ורמי נתקף דאגה.

"אתה חושב שאני אפס ופחדן כי אני נשאר בארון?" חקר.

"לא, אתה בטח לא אפס, אבל אני חושב שאתה משלם מחיר מאוד יקר כדי להישאר בארון, יכול להיות שאתה אפילו לא קולט כמה זה עולה לך." אמר ליאור בעדינות ונישק אותו, "בוא נישן כבר רמי, אחרת נהיה הרוגים מחר."

 ***

"נו, אז איך היה הטיול?" האירה לו גילה פנים, "אתה יודע שהשתזפת קצת? דווקא מתאים לך."

"תודה." חייך רמי, "מזל שליאור לקח קרם הגנה והכריח אותי למרוח אותו, גם הוא נמרח, אבל בכל זאת נשרף כהוגן."

"היה ממש חם אתמול, חשבתי שאולי תבטלו את הטיול בגלל החום."

"כן, שמעתי שהחופים היו מלאים אתמול, אבל בטיול דווקא היה בסדר, היינו בשוויצריה הקטנה ובנחל כלח, ורוב הזמן הלכנו בצל והייתה רוח נעימה, וכמובן ששתינו המון מים ובגלל שזה היה טיול משפחות הלכנו ממש לאט, נהנינו מאוד."

"התאומות הביאו את הכלב שלהן?"

"כן, בטח, לברדור יפה וזללן. הוא נהנה הכי הרבה, ועל כל צעד שלנו הוא עשה עשר, וכל הזמן רץ הלוך ושוב, היה ממש כיף, וכבר קבענו לעשות מנגל טבעוני ביום העצמאות."

"מנגל טבעוני? זה לא אוקסימורון?"

"כן, האמת שכן, אני ממש סקרן לדעת מה נאכל, אבל עזבי עכשיו אוכל, רציתי לספר לך משהו אחר בכלל, את מכירה את השיר, בוא נפזר את מסך הערפל?"

"כן, זה לא השיר שהיה בסרט ההוא על ההומואים בצבא?"

"כן, יוסי וג'אגר, יצא בשנת 2002 ובאותה שנה עברי לידר ששר את השיר בסרט גם יצא מהארון, אבל עזבי את זה עכשיו, בשיר מסך הערפל זה דימוי, ואף פעם לא שמתי לב אליו עד שאתמול בבוקר נפגשתי באמת במסך ערפל, ופתאום הבנתי."

"את מה הבנת? את השיר?"

"גם, וגם את החיים שלי, ואיך אני מבזבז אותם. אפשר להגיד שבזכות הערפל היה לי פתאום רגע של הארה."

"איזה ערפל? זה שבשיר?" התבלבלה גילה.

"לא, אני מדבר על ערפל אמיתי, את מבינה, מרוב שפחדנו שנרדם ולא נקום בזמן..."

"רגע, רגע..." סימנה לו גילה בידיה את הסימן המוסכם לפסק זמן, "מי זה אנחנו?"

"אני וליאור, מה, לא אמרתי לך שהוא בא לישון איתי לפני הטיול כי פחדתי שאני לא אתעורר בזמן? טוב, האמת שזה היה סתם תירוץ, פשוט רציתי לישון איתו, אה... וגם היה לי התקף חרדה קטן, או התקף לב אני עוד לא בטוח למרות שבטח לא הייתי צולח את הטיול בקלות כזו אחרי התקף לב, נכון?"

"אה... אני מניחה שלא." ענתה גילה, מבולבלת משטף הדיבור המתלהב של רמי.

"טוב, אז בקיצור, יצאנו מהבית ממש מוקדם ובדרך לנקודת המפגש בשמורת הכרמל נכנסנו לתוך ענן ערפל, וזה היה די מפחיד כי מדובר בכביש די צר ומתפתל עם שוליים ממש צרים ככה שלא היה איפה לעצור ולחכות שיתבהר, ונסענו כמה קילומטר די מבהילים בתוך הערפל עד שפתאום יצאנו ממנו, ותודה לאל הגענו למצפור שאיפשר לנו לחנות ולראות את הנוף שהיה פשוט מהמם, ממש יפה עכשיו בשמורת הכרמל."

"באמת? חשבתי שהיא קצת שרופה?"

"נכון, אבל גם בקטעים שנשרפו יש כבר צמחים חדשים וזה נראה ממש מדהים, ומה שהיה הכי יפה זה שראינו את הערפל שנסענו בתוכו קודם מלמעלה, וליאור התחיל לשיר לי את בוא נפזר את מסך הערפל, וברגע זה הבנתי סוף סוף שאני חי בתוך מסך ערפל, ושכדי לצאת ממנו ולראות את הנוף כמו שצריך אני חייב לצאת מהארון."

תגיות

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...