חללית כתומה - מיומנה של בת חוה - פרק ב'

עוגות מחבת

עצם בלתי מזוהה
עצם בלתי מזוהה. , pixabay.com.

היא התקרבה אליי בעודה מעופפת מעל פני האדמה ואני בוהה בה. היא נוחתת על הקרקע ומשילה מעליה מן מעיל שקוף מנצנץ והוא מתאדה באוויר. כפרה בידיים שלי נובחת עליה והיא בתגובה מניפה יד באוויר בתנועה מעגלית וכפרה קופצת לי מהידיים ומקפצת בין רגליה של האישה הסגולה.

זה יותר מדי בשבילי. בא לי להקיא. יש לי סחרחורת.

לא עוברת שניה מהרגע שהמחשבה רצה לי בראש ואני נופלת לזרועותיה.

פוקחת עיניים ואני על הספה בדירה שלי. אני בפיג'מה של ספיידרמן  וכפרה אוכלת מהקערה שלה בקולי קולות. ריח בישולים מדהים עולה מהמטבח ואני תוהה - איך אני מבשלת אם אני על הספה? אני בקושי מבשלת. יש לי סירים בכלל? אין לי שותפים. הייתה לי שולי אבל זה נגמר כשהיא הבינה שהאהבה שלה אליי לא עושה לה טוב ונמאס לי לשחק בארון והיא בטח חזרה לאקסית האחרת שלה (האקסית האחרת. נשמע כמו סרט לסביות חזק כזה: האקסית האחרת. אף אחת לא ידעה כמה רחוק אישה אחת תגיע בשביל להגיע לאמת. כמה עמוק פרשיית אהבה תוכל להסריח. האקסית האחרת, עכשיו בקולנוע).

לא הייתי ברחוב לפני שניה? ופלופי פלופי יצאה מחללית והרגשתי בסצנה קומית של אסי וגורי?

קופצת על שתי הרגליים כמו ספיידרמן והולכת אל המטבח בזריזות ואז אני רואה אותה. היא שם. זה לא היה חלום או הזיה. היא באמת הייתה שם. עדיין ערומה עם הסינר הוורוד שקיבלתי מעדנה השכנה עם הקדשה, "אם אין לחם אני אוכל כוס". זה הומור מפתיע ומזעזע בשביל אישה בת שמונים וחמש.

היא הופכת פנקייקים על המחבת ומקפיצה אותם באוויר.

"היי?" אני אומרת ומהססת.

"היי. אני מקווה שאת רעבה." היא עונה לי. מגניב.

"את לא מפה..." אני אומרת שואלת. היא מחייכת ומגניבה אליי מבט, "לא, אני לא."

זה מוזר. "זה מוזר." אני אומרת בקול ולא רק חושבת.

"בואי נשב לאכול עוגות מחבת קודם אוקיי?"

"סבבה. האמת שאני רעבה. לא ערה בדרך כלל בחמש בבוקר."

היא שמה את הפנקייקים בערמה גדולה על צלחת ומעל סירופ שוקולד חם. היא מפזרת שבבי שוקולד לבן ובלו בריז בצד. משהו משוגע כזה. הפנקייקים הכי יפים, נפוחים ושזופים שראיתי בחיים שלי.

אנחנו מתיישבות על הספה ומתחילות לאכול. היא עדיין ערומה עם הסינר שלי. זה לא מפריע לי יותר מדי. אולי רק המחשבה על הטוסיק הערום שלה על הספה שלי.

"זה ממש טעים תודה!" אני אומרת תוך כדי שאני תוקעת אותם אחד אחרי השני.

"זה משהו שאתן אוהבות לאכול פה בכדור הארץ וידעתי שאת אוהבת אז הכנתי עוגות מחבת. אני שאמבלוקה. ואת?"

אני מתה-על החיים שלי-אני, "מיכאלה."

היא מושיטה לי יד, "שלום בת חווה מיכאלה."

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...