"ארץ אררט" הוא ספר שכל גיבוריו קוויריים וכולו משל מתוחכם ומורכב. הוא מחלץ את המושג "ספרות גאה" מהבנאליות והבינוניות, ומשיג את הגביע הקדוש של כתיבה קווירית: לכתוב ספרות טובה, ראויה, אמיתית. קריאת חובה
לפ"מ והוועד למלחמה באיידס התכוונו לטוב - שימוש בכלי ממשלתי כדי לפנות לנישה מאוד ספציפית - הומואים. אבל התוצאה היא פיאסקו פרסומי גרוטסקי ומסר שעדיף שהיה נחסך מאיתנו, שהפך את הכל לשעמומון אחד גדול
נערות ברבי - אאוט, זומביות בבגדי מעצבים - אין: תרבות הדראג עוברת בשנים האחרונות שינוי יסודי והופכת מורכבת, מתוחכמת וטוטאלית יותר. מדוע זה קורה ומה המצב בישראל?
סדרת הדרמה UnREAL סוחפת את הצופים לעלילה אינטנסיבית, אינטיליגנטית, סקסית, מתוחכמת ואנושית. הדמויות נעות בין רוע וכהות לרכות וריסוק רגשי, והסיפור מציג משחקי מגדר פורצי גבולות ולא מעט קריצות לנושאים להט"ביים וקוויריים
דנית זמרת החתונות (הידועה גם כמירי פסקל) הצליחה לפצח את ה-DNA הקומי שלנו כקהילה, אבל הכניסה לז'רגון גזענות, התנשאות ודיבור בח' ו-ע' עסיסיות שמהוות העתקת הומופוביה לגזענות סמויה
מהי ספרות להט"בית, אילו לחצים פועלים עליה ולאן צפויה הכתיבה הגאה העברית ללכת בשנים הבאות? יותם שווימר שוחח עם יונתן שגיב, איתמר זהר ואילאיל קופלר / ראיון
בעבודותיו משקף סשה קרגלצב את המתח בין מציצנות לאמנות, ומציע לצופה לפתח עם גברים עירומים מערכת יחסים אינטימית שנוצרת (ומסתיימת) במבט. ביקורת
מדוע מצד אחד אנו חווים צמיחה תרבותית להט"בית ופריחה בעשייה קווירית תרבותית, ומצד שני מצבנו הפוליטי אינו משתנה ואולי גם מדרדר?
סטרייטים נשואים שמזלזלים בזכות שלנו להינשא, אמהות שמתנגדות לפונדקאות, תלאביבים שבטוחים שהם מרכז העולם. הכירו את הצד האפל של השיח הפריבילגי-חברתי
בדומה לבוי ג'ורג' האמיץ ובשונה מפרדי מרקיורי הדומו, הגיע זמנה של הקהילה הגאה להפסיק את תהליך האסימילציה הגדול שמתרחש פה בשנים האחרונות
העיבוד של צדי צרפתי למחזה "נשיקה על אספלט" לא מתעצל, מפשיל שרוולים ומתעסק בכמה סוגיות גם יחד, הכל במטרה לגרום לצופה לחשוב ללא הרף, ולהצליח להעניק לו חוויה רגשית
שימוש במושגים מסויימים ובחירת מילים מסויימות, נועדו לשמר ולדכא אותנו. מ"נטיה מינית", דרך "גיי" ו"חובב גברים", ועד "שיוויון" - הכירו את המושגים שמזיקים למאבק הלהט"בי
צילום הסטילס מקפיא התרחשויות של מילי-שניות, פוזיציה נפלאה של הגוף, עווית קטנה בפרצוף, מחווה גופנית שצופה לא מרוכז היה לבטח מפספס. סקירת הצילומים הנפלאים של דפנה טלמון
המופע Sleep no more מעביר את הצופים חוויה אינטנסיבית ומערערת, אבל התובנה העיקרית איתה חזרתי הייתה דווקא על מצב התאטרון המתערער בישראל / ביקורת
הקמפיין של ליין ה"דרעק", שלעג להוצאות הפומביות להורג של דאעש, הוא מקום טוב להתחיל ממנו את חשבון הנפש הקהילתי
נא להמתין...
